1. חוזרים בשאלה
הדיון הסוער אתמול בבית המשפט, במסגרת תיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו, נפתח דווקא בפרשת הצוללות. הדיון בפרשה זו נועד לשמש מבוא לעיסוק בסוגיית האישורים שנתן היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, לחקירת ראש ממשלה.
גלריה
מנדלבליט. האם יש עוד פעולות חקירה שבוצעו בלי ידיעתו
(חיים גולדברג/פלאש90, ׳—׳™׳™׳ ׳’׳•׳׳“׳‘׳¨׳’/׳₪׳׳׳©)
הסיבה לכך היא הפער בין עמדת הפרקליטות, שלפיה נתניהו לא היה חשוד בפרשת הצוללות, לבין התנהלות החוקרים, שניסו שוב ושוב לדלות מידע על ראש הממשלה. שופטי נתניהו קבעו כי אין קשר בין התיקים ומנעו את המשך העיסוק בנושא בדיון. אלא שבחקירתו של דוד שרן בפרשת הצוללות הטיח בו חוקר להב: “ומה עם ראש הממשלה? אני שואל מה עם ראש הממשלה? להגיד שהוא תמים?!” שאלות נוספות הנוגעות לנתניהו הופנו גם לעדים ולנחקרים אחרים.
לימים, בתגובה לעתירה לבג”ץ, רמזה הפרקליטות כי מנדלבליט אישר את כיוון הבדיקה, שבמסגרתו “נבחנה שאלת המעורבות או המודעות של גורמים רמי דרג לעבירות שבוצעו לכאורה”. עם זאת, לא כל שאלה שהופנתה לנחקרים זכתה לאישור מפורש של היועמ”ש. כך, שאלות שאפיינו חקירה פלילית נגד ראש ממשלה הוגדרו כ”בדיקה”, אך נותרה פתוחה השאלה אילו פעולות חרגו מהאישור שניתן, אם בכלל, והאם נדרש אישור נפרד לכל אחת מהן. ההסדרה שפסק הדין במשפט נתניהו צפוי לקבוע בסוגיית אישורי היועמ”ש עשויה להיות רלוונטית גם לתיקים אחרים.
עדותו של מנדלבליט בתיקי ראש הממשלה נועדה בעיקר לברר את הסוגיה הזאת. קיימים סימנים ועדויות, בין היתר של החוקר צחי חבקין, החשוד בפלילים, שלפיהם בוצעו בתיקי נתניהו פעולות חקירה שהיועמ”ש לא אישר. מכאן נגזרות שתי שאלות: האם אכן בוצעו פעולות כאלה, ואם כן, האם הן אסורות, או שמא כלל לא נדרש אישור מיוחד לביצוען.
במישור העובדתי, מנדלבליט התעקש כי אישר את כיוון הבדיקה: “אני אישרתי קבלת מתנות מאנשי עסקים, אני לא רוצה להגיד שם כזה או אחר. הרעיון היה לבדוק אם יש חשד של קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים”. עם זאת, הוא הדגיש: “לא נכון שאישרתי כל תג ותו בחקירה הזו (בניגוד למה שהעיד כורש ברנור)”. עוד הוסיף: “לפי החוק אין דרישה לאשר כל פעולה ופעולה אבל אני ביקשתי שאת הפעולות העיקריות יעבירו דרכי”.
2. טיפול שורש
האם כל פעולת חקירה נגד ראש ממשלה מחייבת אישור של היועמ”ש, ומה המשמעות של חריגה מהאישור שניתן? לפי חוק יסוד: הממשלה, חקירה נגד ראש ממשלה מחייבת את “הסכמת היועץ המשפטי לממשלה”. לפי פרשנותם של מנדלבליט והפרקליטות, האישור נדרש לעצם פתיחת החקירה בלבד. לכאורה, לפי גישה זו, לאחר שניתן האישור, המשטרה רשאית לפעול ככל העולה על רוחה - כל עוד היא נשארת בגבולות האישור שניתן.
אלא שמנדלבליט עצמו חלק על המסקנה הזאת, וגם ההגנה של נתניהו חולקת על הפרשנות. מכל מקום, פתיחת כיוון חקירה ללא אישור או ביצוע פעולת חקירה החורגת מהאישור, ככל שהיו כאלה, הן חמורות משום שהן עבירה על חוק יסוד ונוגעת למבנה המשטרי של המדינה. השאלה המרכזית היא מה המשמעות המשפטית של חריגה כזאת: מה דינו של תיק פלילי שראשיתו, או פעולות שנעשו במסגרתו לבדיקת כיווני חקירה חדשים, ככל שהיו כאלה, חרגו מהאישור שנתן היועמ”ש? והאם פגם בשורש ההליך עלול לפגום ב”עץ כולו” ואף להביא לפסילתו?
3. תרגילי סדר
מנדלבליט העניק להגנה מתנה, וככל הנראה גם חסך משופטי נתניהו התלבטות. הוא קבע כי תרגיל החקירה שנעשה לניר חפץ היה “תרגיל חקירה פסול”. זו אמירה משמעותית, משום שהיא מנוגדת לעמדת הפרקליטות. לפי הפסיקה, חשוד צריך לקבל את ההחלטה להפוך לעד מדינה מרצונו החופשי. חפץ העיד כי כך היה בעניינו, וכי זימונה של אותה מקורבת למסדרון במשרדי להב, בשעה שגם רעייתו נמצאת במקום וכשגורל משפחתו מונח על הכף, לא השפיע על החלטתו. מכל מקום, השופטים קיבלו הזדמנות להתוות קו אדום בכל הנוגע לאפשרות שחוקרים יאיימו על חשוד באמצעות פגיעה במשפחתו.
גם בלי להידרש למשמעות המשפטית של התרגיל, קשה למצוא הסבר משכנע שיצדיק את תקינותו המוסרית של מהלך חמור כזה. בעדותו אמר מנדלבליט כי שקל להורות למח”ש לפתוח בחקירה, אך החליט שלא לעשות זאת, בין היתר משום שהליך כזה היה כרוך בעיסוק בעדים שעתידים להעיד במשפטו של ראש הממשלה. לדבריו, הוא העדיף לשמור על תקינות ההליך. במילים אחרות, לשיטתו, החשש מפגיעה בהליך המשפטי גבר על הצורך למצות את הדין עם החוקרים. כלומר, לדידו של מדלבליט, חשיבות מיצוי הדין בנוגע לריסוק משפחתו של אדם ומיגור של פעולות פסולות בתוך משטרת ישראל, קטנה ביחס לחשיבות מיצוי הדין בעבירת הפרת אמונים של ראש ממשלה.
4. פיקוח נפש
מנדלבליט אישר בעדותו כי הייתה פעולת חקירה אחת שהכעיסה אותו במיוחד, ושאותה ביטל: “הייתה פעולת חקירה אחת שהרתיחה אותי וביטלתי אותה”. הוא התייחס להאזנת סתר שבוצעה לנתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, בלי ידיעתו. היועמ”ש לשעבר הסביר: “כמו שלא מקשיבים למשפחת ראש הממשלה, כך גם זה לא מקובל עלי. אמרתי שבעתיד ככל שיהיו דברים כאלה, צריך לבוא אלי מראש”.
העדות מחזירה למרכז את השאלה עד כמה נדרשת מעורבותו של היועמ”ש בפעולות חקירה נגד ראש ממשלה, סוגיה שמתברר כי אין לגביה כללים ברורים דיים. לצדה עולה גם שאלת הפיקוח: אף שנציגי הפרקליטות נכחו בישיבה במשטרה שבה אושר תרגיל החקירה הפסול שנעשה לחפץ, הם לא עדכנו את מנדלבליט, כך העיד היום. גם האזנת הסתר לאשל נודעה לו בדיעבד.
הדברים מעוררים קושי לנוכח המסרים שהועברו ממשרד המשפטים בתקופת החקירות, שלפיהם ההליכים מפוקחים ומלווים בידי היועמ”ש ואנשיו. מעדותו של מנדלבליט עולה תמונה מורכבת יותר. ייתכן שבוצעו פעולות חקירה נוספות בלי ידיעתו, ושמבחינתו לא הייתה בכך בעיה. אבל מה באשר לפעולות שאילו ידע עליהן בזמן אמת - זו שאלה שנותרה פתוחה.
5. וזוהי רק ההתחלה
לדיון אתמול הגיע גם יו”ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, לדבריו לבקשת סנגורו של נתניהו. המסר ברור: הקלטת השיחה בין מנדלבליט לנווה, שבה אמר היועמ”ש לשעבר כי “שי ניצן מחזיק אותי בגרון”, עשויה לעלות בקרוב בבית המשפט. יש ציטוטים נוספים, והשופטים יצטרכו להכריע אם לאפשר להגנה לעסוק בהם ולהפנות שאלות בנושא למנדלבליט. זהו המבחן המשפטי: עדות של מי שכיהן כראש התביעה בתיק פלילי שניהלה היא חריגה ביותר, ולכן עליה לעסוק בסוגיות בעלות רלוונטיות משפטית מובהקת לתיק — כמו שאלת האישורים שניתנו לפעולות החקירה. ההגנה של נתניהו ביקשה להקדיש שבעה ימי דיונים לעדותו של מנדלבליט.
אלא שסוגיית האישורים כמעט מוצתה בתוך יום אחד. מכאן עולה האפשרות שההגנה מתכננת להעלות בפני היועמ”ש לשעבר סוגיות רבות נוספות. הפרקליטות צפויה להתנגד הן להיקף העדות, מספר ימי הדיונים המבוקש, והן לתוכנה, כלומר לסוגיות שההגנה מבקשת להעלות. מנהל מחוז מיסוי וכלכלה בפרקליטות, יונתן תדמור, רמז לכך בתחילת הדיון. אם השופטים יתירו להגנה לשאול על אמירת “מחזיק אותי בגרון”, אפי נוה עשוי לשוב לאולם בית המשפט, הפעם כעד הגנה.
