תחשבו עובש. משהו עבש. משהו שמרוב שהוא עבש אין למישהו חשק לגעת בו, ולכן מניחים לו להמשיך להעלות עובש. עכשיו בואו ניתן לזה צורה קונקרטית שאיננה גבינה כחולה: תעמולת בחירות. התשדירים - עוד מילה עבשה - שערוצי השידור מחויבים לשדר החל משבועיים לפני הבחירות. גם הפעם.
אתם מוזמנים לגחך - תמיד גיחכנו מולם - אבל מסיבה שהשתנתה לגמרי מאז ימי השיא של הז'אנר: רק מכיוון שהם עדיין קיימים.
היו ימים. ספי ריבלין ז"ל
כאילו המציאות עצמה לא הפכה כאן מזמן לקמפיין בחירות מתמשך. כאילו לא כל אירוע חדשותי מקומי, בין-לאומי, גלקטי, נרתם מיידית לצורכי ימין-שמאל. הליכוד נגד העולם - באמת, לא חשוב בכלל מה תביא המציאות לפתחנו, ממופע של עדן בן זקן ועד גיבור-העל המעופף סופר-שרברב, הדבר יהפוך, מיידית, לחומר גלם שתכליתו הסופית זהה: לשרת את אחד הצדדים, כלומר את שניהם, ולסיים את מחזור חייו הקצרצר כשורה פופוליסטית נוספת ברשימת הצדק-המוחלט-איתנו שכל ישראלי מחזיק כיום בראשו.
על כל אלה, ואחרים, תוסיפו את שלטי איילון, את שלטי האוטובוסים שבהם בני גנץ בחר בנו כשטבחו בנו - תודה על בחירתך, בני, אנחנו יודעים שיש לך אפשרויות - ואת העובדה שגם אלה מתגמדים ליד המקום שבו התעמולה מתרחשת 24/7, גם ביום כיפור: הרשתות החברתיות.
הרי אם ממשלות הליכוד האחרונות יותירו מורשת כלשהי זו היא: לא חשוב בכלל מה עשיתם או, מן הסתם, לא עשיתם. חשוב רק איך אתם מקמפיינים את זה. לכן גם אם נופל עליכם 7 באוקטובר שכזה, כל מה שמשנה הוא שמיד יתכנסו היועצים הרלוונטיים ליד הבריכה, פלדשטיין יביא משהו לנשנש, והכל יהפוך לתעמולה.
ובמציאות ישראלית מתמשכת, שאיננה עוד דבר מלבד פסאדה תעמולתית ותדמיתית ריקה, בוודאי שהעלאת "תשדירים" - כאילו ישנו ישראלי בודד שממש יצפה ויכריע בהתאם - היא כנראה האוטומט הארכאי מכולם. זה עולה לנו כסף מתקציב המדינה, וזה גוזל זמן אוויר מערוצי טלוויזיה ותחנות רדיו המחויבים, על פי חוק מ-1959, להקצות זמני שידור ייעודיים. ולא שאין לזה ערך נוסטלגי, אבל בואו; זה שריד מעולם ישן ונכחד מאוד.
אז לא שלא דחוף יותר להעביר חקיקה שתגביל כהונה של ראש ממשלה, אבל אם יתפנה קצת זמן אחר-כך, אפשר לטפל גם ב"חוק הבחירות - דרכי תעמולה" ולהכיר, באיחור עצום, בכך שהשנה היא תכף 2027.
