"ארץ נהדרת", ערוץ 12, 21:30
הסמיכות בין חגי תשרי (ויום הזיכרון ל-7 באוקטובר) למועד הבחירות העמידה את "ארץ נהדרת" בפני עובדה מוגמרת: העונה החדשה תכלול שתי מהדורות בלבד לפני פתיחת הקלפיות. במונחי השפעה, ועוד בעידן שבו לא ניתן להגיע להסכמה אם השמש זרחה הבוקר, זה מספר תוכניות שנמצא על הספקטרום שבין כלום לשום דבר. הדמות של גדי איזנקוט, למשל, כמעט שלא הייתה רלוונטית בעונה קודמת ואין לה ותק מיוחד שנגרר מעונות קודמות (כמו נפתלי בנט, לדוגמה). ספק אם בשבועיים זה עומד להשתנות.
לא עוזבת את אזור הנוחות. "ארץ נהדרת"
לא בטוח שהנסיבות הללו גורמות לאנשי "ארץ נהדרת" ובטח שלא לקשת לעטות על עצמם שק ואפר: ראשית, גם מוסד הסאטירה סובל מהפער שנוצר בין כמה שהבחירות נתפסות כ"גורליות" לעומת כמה שהן נטולות אנרגיה. שנית, המשקל הסגולי של "ארץ נהדרת" בתרבות הישראלית, גם אחרי 23 עונות, עשוי להכביד עליה עוד יותר בתקופה הכי רגישה, בוודאי כשהיא מזוהה בקרב רבים ורבות (ולא בכדי) בתור מוצב קדמי של האופוזיציה היהודית. ואם כך, אולי עדיף ל"ארץ נהדרת" שמשמרת הבחירות שלה כל כך קצרה.
מערכון הפתיחה, מחווה מושקעת ל"אודיסאה" (בתקווה שהצופים והצופות זוכרים את כל הרפרנסים מהלהיט הקולנועי של הקיץ) הצהיר גם ש"ארץ נהדרת" לא מתכוונת לאתגר את הבייס שלה, המיינסטרים היהודי-ליברלי. והוא, כך נראה, רוצה לא רק לשמוע בשלל צורות על האחריות של נתניהו למחדלים, על מסעות מירי רגב ב-80 ריזורטים ועל ההשתמטות החרדית שמכבידה את הנטל: חשוב לו גם לראות את טלי גוטליב ויוצרי הסרט "נז"א" מוצגים באותו פריים בתור הסירנות שמאיימות על שפיותו המילואימניק המותש, שמחפש את דרכו הביתה. ל"ארץ נהדרת" זה לא יכול לקרות, למזלה: בשביל זה היא צריכה קודם לעזוב את אזור הנוחות.
גם המעבר לאולפן לא חשף חידושים מפתיעים ברמת הכתיבה והחיקויים, למעט ירון ברלד בנעלי עופר וינטר. לפעמים זה לא רע: היכולת של ערן זרחוביץ' לקחת כל גלגול בקריירה של בנט – כרגע בשלב הטי-שירט השחורה ואכילת הראש בפרלמנטים - ולהפוך אותו לזהב טלוויזיוני היא עוגן נדיר במציאות מרוסקת. מאידך, למערכוני "משאל בחירות" היה אפקט מרענן ולא רק בגלל ההפוגה הנדרשת מהדמויות הפוליטיות והפאנצ'ים שהושמו בפיהם: זאת הייתה התבוננות עוקצנית ומשעשעת על האנשים שנדרשים לקחת אחריות על גורלם ואיך כל אחד מהם ניגש לאתגר. השאלה מה "ארץ נהדרת" תגיד עליהם בעוד שבועיים.
בקטנה
עודד בן עמי אפילו לא העמיד פנים שהוא מראיין )שואל, מקשה, מחדד, מעמת( את יואב הורוביץ, לשעבר ראש הסגל של ראש הממשלה וכיום בכיר במפלגתו של גדי איזנקוט. נדמה שאפילו הורוביץ הופתע ממרחב התמרון שניתן לו: הוא חשב בטעות שהגיע לאולפן חדשות 12 בנווה אילן ומצא את עצמו על בימת הנואמים של היידפארק. אגב, מבלי להיכנס לבעייתיות בהתכתבויות שהודלפו )בנסיבות בעייתיות בפני עצמן( בין עמית סגל ליונתן אוריך והשאלה האם חדשות 12 צריכים לעשות משהו בנדון, מעניין אם הקולגות בערוץ שתקפו את סגל בפומבי מסתכלים על האופן שבו בן עמי מראיין וחושבים: וואלה, עיתונות במיטבה.
