"איזנקוט מגיע לראיון מכריע", נכתב על גבי השקופית שהופיעה על מסך ערוץ 13 לאורך אתמול, במטרה לקדם את הופעתו של יו"ר מפלגת ישר! ב"אסנהיים". אמנם תחום הפרומו הוא לא בדיוק המקום לחפש בו צניעות, אבל המפגש של איזנקוט עם אסנהיים היה "מכריע" בערך כמו שישראל השיגה "הכרעה" באחת משלל הזירות שנפתחו לפני שלוש שנים וייסגרו, כך נראה, בסמוך לבוא המשיח.
יותר מדי שלג דאשתקד. "אסנהיים"
למעשה, מרכיב מהותי בפורמט של התוכנית הוא דווקא הרתיעה שלה מראיונות ששואפים ל"הכרעה": אסנהיים מלכתחילה לא מתיימר להיות ניסים משעל בשיאו והשולחן שהוא פותח נועד לבסס אווירה יותר אינטימית. מכאן נובעת גם הביקורת שנשמעה על כמה וכמה ראיונות ששודרו בתוכנית, בהם התארחו דמויות שדווקא מתבקש לנהל איתן עימות נוקב, כגון אילה חסון. לחילופין, כמה מהשאלות שהציג לאישים מהאופוזיציה, כמו יאיר גולן ויואב סגלוביץ', נשמעו כאילו אסנהיים פתאום חותר למגע עם דף מסרים של ערוץ 14 בין השיניים.
והנה, אמש קיבלו תומכי השלטון כמה סיבות לא רעות להתלונן: 12 יום לפני פתיחת הקלפיות זוכה מועמד בכיר בגוש הנגדי לראיון נרחב בפריים טיים, שלא הוקדש ברובו לבירור נוקב של עמדות ותוכניות. במקום, היה זה מעין מסע ביוגרפי בתחנות מפתח מעצבות (כולל כמובן אובדן הבן במלחמה), שבמהלכו השתלבו שאלות אקטואליות: החלטות בתקופת ממשלת החירום, האחריות כרמטכ"ל לטעויות בעזה, פסילת רע"מ וכד'. עם כל הכבוד לשאלה המגוחכת (שגם היא הגיעה אחרי כמעט 50 דקות של "חיים שכאלה") על רמת האנגלית של איזנקוט – כידוע גורל האומה תלוי בפרזנט פרוגרסיב – היא לא משנה את השורה התחתונה: לו בנימין נתניהו היה זוכה לראיון זהה, סביר להניח שהפיד הרל"ביסטי היה מתפוצץ מזעקות שבר.
לכן עיקר הבעיה של "אסנהיים" היא לא כפפות המשי אלא השלג דאשתקד: איזנקוט, לדוגמה, כבר הסביר לעייפה את יחסו אל הנושא העדתי והאנקדוטה על התגובה שקיבל בשדרות ("אשכנזים בשדרות לא מקבלים קול אחד") נטחנה כמו גרגירי החומוס מהם עשו את הפלאפל בדוכן שבו הדברים נאמרו.
לעומת זאת, הדוגמאות שהעניק למופעי פאניקה של נתניהו היו מעניינות, אך שם אסנהיים החמיץ הזדמנות לקיים דיון חשוב: בעוד שאיזנקוט תיאר בזלזול את הבהילות שבה נתניהו דרש ממנו כרמטכ"ל לטפל בחשש לירי תועה מסוריה (נטען שהלחץ הגיע עקב השירות של אבנר נתניהו בגזרה), יהיו כאלה שישמעו שם את הביטחון המופרז של המערכת ערב הטבח. איזנקוט לוקח כמובן מאליו שקיים ביקוש לקור רוח שמאפשר למנהיג לא להיטרף מכל דבר. אחרי שלוש שנים של "בעל הבית השתגע", לא בטוח שהבית מסכים.
