כשעורכים מחפשים כותרת לכתבה או לביקורת על מוזיקאי מסוים, לרוב הם יעשו איזה טייק-אוף לשיר מפורסם שלו. גם יוצרי סרטי תעודה מוזיקליים נוקטים בדרך כלל בגישה דומה. לזה שמתעד את סיבוב האיחוד של אואזיס מקיץ 2025, וזמין כעת בדיסני פלוס, נבחר השם הדי מתבקש - Don't Look Back in Anger, על שם אחד מהלהיטים היותר גדולים של האחים לבית גלאגר.
הסרט המאוד כיפי הזה נפתח בכמה קטעי ארכיון מתחילת דרכם של נואל וליאם בראשית הניינטיז. משם הוא עובר לפריצה עם אלבום הבכורה המעולה של אואזיס, Definitely Maybe, ממשיך לטירוף המוחלט שהגיע לאחר הוצאת האלבום השני, (What's The Story) Morning Glory?, מתחבר לשתי ההופעות המיתולוגיות שערכו בפסטיבל נבוורת' בקיץ 1996, וממנו ליריבות הקשה שצמחה בין האחים עד לפיצוץ המוחלט בסיבוב ההופעות ב-2009.
לא טסתי לסיבוב האיחוד של אואזיס בשנה שעברה, וכרגע אין לי גם תוכניות לנסות ולראות אותם בקיץ הקרוב. אבל זכיתי לתפוס אותם באדינבורו במה שהפכה לאחת מההופעות האחרונות שלהם לפני הפירוק. למרות שלא החליפו אז מילה על הבמה הם סיפקו תצוגה מושלמת, בסיוע אדיר של 60 אלף סקוטים נלהבים ושיכורים וישראלי אחד עם הרגלי שתייה צנועים יותר.
את העוצמה שחוויתי בקיץ 2009 באצטדיון בצפון בריטניה, Don't Look Back in Anger לוקח ומכפיל. מהסצנות שמשולבות מחדר החזרות בימים שקדמו לסיבוב ההופעות, לא ממש ברור כיצד נוצרה הסולחה בין האחים שאפשרה להם לשהות באותו חדר או על אותה במה. נראה שהטינה הישנה עודנה, בטח כשנואל מסביר שהוא נולד עם פגם שלא באמת מאפשר לו לסלוח וגם ליאם לא מתאמץ לשדר אווירת פיוס. אבל החיבור המחודש ביניהם אחרי 15 שנות נתק - עובד, ועובד נפלא.
נדמה שאפילו שני טיפוסים כועסים ציניים וקצת מוגבלים רגשית לא מסוגלים לעמוד בפני האהבה העצומה שהקהל מעריף עליהם. בדומה לקבוצת כדורגל - ואואזיס היא להקת כדורגל המושלמת - גם הם יודעים שהם פחות טובים בלי העידוד מהיציע.
המבט לאחור ש-Don't Look Back in Anger מבקש להציג הוא נוסטלגי. הוא לוקח את הצופה לתקופה שנראית, לפחות בדיעבד, כתמימה יותר. ולמרות שהסרט לא עונה על כמה שאלות בוערות כמו איך האחים השלימו, הלהקה עם שלושת הפסים שמוצגת בו, בחברת אדידס שעיצבה קולקציה מיוחדת לכבוד הסיבוב, בטח היו מרוצים מההייפ, מוכיחה שאואזיס של 2025 לא נופלת מזו שסחפה את בריטניה שלושים שנה קודם לכן.






