הזמר והיוצר ארז הלוי הלך בסוף השבוע לעולמו בגיל 71. הלוי העמיד לאורך הקריירה כמה אלבומים, אך הוא מזוהה יותר מכל עם אלבום הבכורה הנפלא שלו, "הלילה" שיצא ב-1984.
הלוי שגדל ברחובות החל לנגן בגיטרה בגיל 15 שירים של הביטלס עם חבריו. בהמשך הוא התאהב בגיטרה הספרדית ולמד פלמנקו, השתתף בתוכנית "תשואות ראשונות" וזכה במלגה מהמלחין משה וילנסקי. קצת לאחר מכן הוא החל להופיע בפאבים קטנים עם שירים של בוב דילן, ג'יימס טיילור וטים הרדין, ובהדרגה שילב גם שירים שכתב והלחין בעצמו. ב-1982 בעת הופעה שערך במועדון שמיים, מתי כספי גילה אותו.
כספי היה מפיק מוזיקלי עסוק למדי בשנות השמונים. רשימה חלקית של אלו שזכו שהוא יטפל באלבומיהם כוללת בין היתר את דני רובס, ריקי גל, מאיר בנאי, אושיק לוי, אריק סיני וגם את "הלילה", אלבום הבכורה החד-פעמי של הלוי. כמפיק, כספי השכיל להוליך את הקליינט שהגיע אליו אל המקום הנכון לו. ולא פחות חשוב מכך - וזו הייתה גדולתו האמיתית כמפיק - הוא גם דאג לשרטט באוזני המאזין את הדרך שהם עשו ביחד בדרך אל היעד.
"הלילה" היה ונותר אחת מהעבודות היותר מובחרות של כספי בימים ההם, ואחד מהאלבומים הכי יפים שיצאו כאן בשנות השמונים, ובכלל. כמעט 44 דקות של קסם אינטימי המכילות בין היתר את "הדייגים", "כך ברא אותך הטבע", "טיפה של חום", "כשנפגשנו שנית", וכמובן את שיר הנושא הבלוזי עם סולו הגיטרה של גרי אקשטיין (למעט שני סולואים נוספים של אקשטיין, ובהם זה המפאר את "יש לי סיבה", כספי אחראי לכל תפקידי הנגינה באלבום). זהו אלבום קטן-גדול שנע באזורי הרוק הרך על גבול האקוסטי עם כמה נגיעות ברזילאיות מתבקשות (בכל זאת כספי), כמו למשל ב"דייג הכפר".
(סריקה מהעטיפה)
למרות נתוני הפתיחה המרשימים האלו, הלוי לא הצליח למנף את ההשמעות היפות להם זכו כמה משירי אלבום הבכורה שלו. אולי בגלל ביישנותו ותמימותו - שכספי היטיב לשמר לאורך האלבום - הלוי מיעט להופיע ולבסס לעצמו קריירה מוזיקלית ששמרה על רציפות.
הניסיונות הלא רבים של הלוי לתפוס את המאזין והרדיו בהמשך דרכו התקשו להותיר חותם, עד כדי כך שאפילו בשירותי הזרמת המוזיקה קשה למצוא עדות חיה לאלבומים כמו "מצב ביניים" שיצא בראשית שנות התשעים או לאלבום ההופעה הכפול של הלוי מ-2009, "יום רודף בלוז". אולי עכשיו, לאחר לכתו, אלו שמכירים ואוהבים את "הלילה", יזכו להגיע גם אל הפינות הפחות מוכרות שלו.
