רקע: ההתכתבות הוא ספר שבנוי כולו ממכתבים - לא סתם אימיילים, אלא ממש מכתבים עם בול ומעטפה.
השולחת: סיביל ואן אנטוורפ, שעבדה כעורכת דין וכעוזרת שופט, ואם לשלושה ילדים שאחד מהם טבע בילדותו. היא גרושה שחיה לבד בבית פרטי במרילנד שבארה״ב, ומנהלת חיים של גמלאית שכל מה שנותר לה הוא יכולת ההבעה בכתב, שהיא כל כך אוהבת.
הנמענים: חבריה ובני משפחתה, אך גם עובד מקרי בחברה שממנה קיבלה שירותים, מנהלת באוניברסיטה המסרבת לקבל אותה כשומעת חופשית, סופרים שקראה את ספריהם ויש לה מה להגיד עליהם, בן של מכר, והשכן המחזר שלה. כולם מקבלים ממנה מכתבים וכולם עונים לה.
המסרים: מהמכתבים עולה בהדרגה סיפור חייה הלא-פשוט של סיביל, הכולל את הטרגדיה של טביעת בנה הקטן בחופשה משפחתית בקנדה - טרגדיה שפגעה בכל המשפחה.
גם היחסים המורכבים עם בתה המתגוררת רחוק מתבהרים לאט-לאט, וסיפור ילדותה מתגלה ממש במקרה בסוף ימיה.
ולמה אני אומרת את זה? כי צריך קצת סבלנות לספר הזה, השופע ענייני יום-יום של אישה מבוגרת ומעט טרחנית, מה שגרם לי לנטוש אותו בערך במחציתו.
ביקורות טובות ברשת וידיעה קטנה שג׳יין פונדה, השחקנית האגדית והאהובה עליי, תשחק את דמותה של סיביל בסרט, גרמו לי לחזור אליו, וטוב שכך.
פתאום כל הסיפורים מתחילים להסתדר, ובסוף מתגלה ספר נפלא הכולל הרבה אהבת אדם, גינה מטופחת ויחסים מורכבים בין אנשים. מה צריך יותר?
• ההתכתבות. וירג׳יניה אוונס.
הוצאת ידיעות ספרים. תרגום מאנגלית: שרון פרמינגר
