הַנַּעֲלַיִם נִקְרָעוֹת, הָרַגְלַיִם נִפְצָעוֹת,
הַדָּם יוֹרֵד, יוֹרֵד. הַזְּמַן עוֹמֵד לְהִסְתַּכֵּל
כְּמוֹ הֶעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַגּוּף. אִמָּא
מְחַפֶּשֶׂת בַּד לִקְשֹׁר. אֵין בַּד לִקְשֹׁר.
אִמָּא קוֹרַעַת רְצוּעָה בְּלוּיָה מִשִּׂמְלָתָהּ,
קוֹשֶׁרֶת עַל הַפֶּצַע, מְכַסָּה אֶת הַדָּם.
אִמָּא מַנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל בִּטְנִי, לוֹחֶשֶׁת:
״תַּעַצְמִי אֶת הָעֵינַיִם, בַּת שֶׁלִּי,
תִּנְשְׁמִי. תַּמְשִׁיכִי עוֹד קְצָת לַחְלֹם.״
הַבָּתִּים מִזָּהָב, הֶהָרִים זָהָב, גַּם
הָאֲנָשִׁים פּוֹסְעִים בִּגְלִימוֹת שֶׁל זָהָב.
בְּלִבָּהּ שֶׁל הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה פּוֹעֵם
לֵב שֶׁל זָהָב – יְרוּסָלֵם, יְרוּסָלֵם.
רַק לְהַגִּיעַ אֶל יְרוּסָלֵם.
הָיִיתִי יַלְדָּה בַּת תֵּשַׁע, בַּת עֶשֶׂר
אוּלַי, וְהַלֵּב דָּפַק כְּמוֹ תֹּף. בֵּין הָרִים,
בְּמִדְבָּרִיּוֹת אֵין סוֹף, בְּלִי שֵׁינָה, בְּלִי
מְנוּחָה, רַק הַחֲלוֹם מַבְטִיחַ אוֹר.
והַגּוּף, הַגּוּף מַמְשִׁיךְ גַּם כְּשֶׁרַעַשׁ
הָרוּחוֹת, גַּם כְּשֶׁקּוֹלוֹת הַשּׁוֹדְדִים
שׁוּב מְשַׁסְּפִים אֶת עוֹר הַלַּיְלָה.
