זה לא קורה לי תמיד, אבל השבוע נתקעתי בהפגנה מאה מטר לפני גשר יבנה. לקוחות מאחורה, כביש חסום, ואני כבר רואה על הצג את היעד באשדוד: רחוב העמל, אזור התעשייה. עמדנו מחוץ למונית על השוליים ונלחצתי שלא יישאר לי זמן לעצור לאכול. אחד הנוסעים קלט את הפרצוף שלי ואמר: "עזוב, היום גם ככה קצת נהרס, קח חצי שעה, שתה קפה עד יעבור זעם". באותו רגע נזכרתי שמיליונר מההגה הזה אני כבר לא אהיה. אין לחץ, קפה לא מעניין אותי, אבל עצירה לטעימה – תהיה גם תהיה. אחרי שפרקתי את הנוסעים ביעדם ראיתי אותו: "חומוס ירושלמי". מה ירושלמי בו באשדוד? לא יודע, אבל חומוס ידעתי שיש. מעל הדלפק תלוי שלט שמכריז שאת מנת הפלאפל אוכלים כאן עם ביצה (המלצה מדויקת), ויש גם קציצות דגים על אורז, בכל זאת עיר נמל. אבל אני באתי נעול על המקור. בזמן שהבחור תיקתק מנות שלפתי מצלמה ותיעדתי. שילמתי, לקחתי את הצלחת לשולחן, ושמתי את עצמי על מצב טעימה. החומוס פה נוטה לצד הרך, מגיע עם כמות יפה של טחינה, המנה גדולה והיד רחבה. במרכז הצלחת שמו ערימה יפה של פול עם כמות כמון מכובדת. זה הזכיר לי פול מדאמס, רק טחון גס ולא נוזלי מדי – אין דבר מבאס מחומוסייה שמגישה פול שלוליתי. כאן הוא מהכהים שאכלתי לאחרונה, ייחודי ועשיר. הגרגירים היו חמימים ובטמפרטורה מדויקת.
מסביב הגיעו פיתות חמות, ולצידן קערית עם בצל חתוך (לחובבי ריחות הלוואי) ומלפפונים חמוצים מתוצרת ביתית – פינוק של פעם, שינוי מרענן מהגרסה המלוחה הרגילה. המנה יצאה עם סחוג ירוק מלא טעם, לא חריף מדי, אבל המלצה שלי: תבקשו מראש בלי רוטב הלימון החמוץ, הוא פשוט מפריע לסחוג לעבוד. כל ניגוב עבר דרך הסחוג, ואפילו קמתי לבקש עוד ממנו ומהחמוצים.
חיסלתי הכל, עד רמת הברק בקרקעית. אני כבר בגיל שבו אני לא מעמיס מילוי חוזר (ריפיל), אבל בדקתי בשבילכם – יש כזה, אם תבקשו יפה. תיכננתי להמשיך לעוד תחנה, אבל אחרי מנה כזו ועוד חצי פיתה, אין מקום לסיכות. בדרך חזרה לתל-אביב, צומת יבנה כבר זרם כאילו שום דבר לא קרה שם שעה קודם לכן.
• חומוס ירושלמי
העמל 41, אשדוד. כשר למהדרין
הנזק: מנה חומוס פול גרגירים – 35 שקלים
