הדבר המתבקש ביותר לומר בעקבות פרשת השבוע של ינון מגל – ובשבוע האחרון, לפחות נכון לרגע כתיבת שורות אלה, מדובר בהצמדת הכינוי "קוף" לגדי איזנקוט – הוא, כמובן, שאם יש כאן קוף, כנראה עם מצילתיים, בוודאי כבעל חיים שיודע לחקות ולחזור על מה שנאמר לו, לא מדובר באיזנקוט.
אבל זה יחטיא את הדבר המעניין באמת שהוא, כמובן, ינון מגל עצמו. כלומר: דמותו המסתורית – ובו-זמנית המפוענחת לגמרי – של מפיסטו מקומי, מי שהתחיל כאיש תקשורת לגיטימי, אפילו יפה-בלורית ובעל רקורד קרבי, והפך לסוג של ג'וקר אפל, להלן מי שמעייף וכנראה מיותר לנחש מה מניע אותו באמת. בוודאי אחרי שהתוודה מיוזמתו על היותו "צינור" של בנימין נתניהו, וכמובן בהינתן שהג'וקר, בסוף, מבקש את הכאוס ככאוס; את ההוכחה שהעולם סביבו מעוות ואפל לא פחות ממנו.
מתי הסרט? מגל
השאלה המעניינת יותר היא מה יהיה עם ינון מגל. זו סוגיה מרתקת בעיקר לנוכח ההשוואה המתבקשת למי שישב בעבר על תקן הג'וקר המקומי: דודו טופז. משהו בהתנהלות, בשפת הגוף, בוודאי בהיעדר הגבולות, בהבהובה של מודעות עצמית, בדמיון הפוליטי לפרשת ה"צ'חצ'חים", אינו יכול שלא להדהד את טופז בשיאו וגם באחרית ימיו (שם, אגב, נרשמה מעורבות משפיעה של חומרים מלאכותיים).
באופן משונה, גם מגל הוא הראשון בבידור של ציבור גדול ומובחן, גם אם עדיין לא בקנה-המידה שאליו הגיע טופז בעידן שבו מדורות שבט עדיין בערו כאן במלוא עוצמתן. וגם מגל, באופן בלתי נמנע, יגיע לגובה רב (גם ערוץ ברודקאסט שאיננו 14 בא בחשבון כתחנה הבאה, בכפוף לתקנון המעודכן שיביאו איתן תוצאות הבחירות) בטרם יצנח מגובה רב. זה יקרה, כמובן, בשלב שבו – מתוקף שינוי כיווני רוח, זרימה והעדפה – יתחילו גופי שידור מיינסטרימיים לספוג הפסדים גדולים מהרווח שמניבה העסקתו.
ומה יהיה אז על מגל? כמה עמוקה הקרקעית שבתהום נשמתו, והאם כשיפגע בה זה רק יכאב מאוד או גם יפצע או חלילה יגרום לנזק היקפי? פרשת טופז מספקת תשובה טרגית אחת, אבל היא גם אפשרות הקיצון; מגל עשוי לנוע במאה כיוונים אחרים. מה שבטוח, מעניין הרבה יותר לעקוב אחריו – תקשורתית, נפשית, אנתרופולוגית – מאשר להתרגז. וכשיקום סוף-סוף ארון סורקין ישראלי שיכתוב את הסרט על 103fm, מגל יגיע, אחת ולתמיד, למימושו המיטבי: כדמות.
