כשאומרים לנו עבודה אקדמית, אנחנו לא מדמיינים מופע אמנותי, אלא הררים של דפים עמוסים במלל ובמראי מקום. רועי אופנהיים מ"תזמורת המהפכה", הצליח עם זאת לתרגם את עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה למופע "מצבי רוח" שהעלתה התזמורת לראשונה לפני ארבע שנים וחוזר כעת, הערב בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה וב-16 בדצמבר במוזיאון תל אביב.
"את המחקר שלי, על מהי החוויה של זמן אנושי טהור, תרגמתי לבמה", הוא מסביר, "המופע הוא בעצם הפוסט-דוקטורט. מסקנות המחקר לא מופיעות בדוקטורט אלא על הבמה. במופע שזוהר שרון הלחין ואני מביים, ביקשנו לפרק את חוויית הקונצרט המסורתית ולבדוק כיצד התנועה המוזיקלית מגולמת ומוגברת על-ידי תנועת הנגנים על הבמה, וידאו ארט ותאורה".
תזמורת המהפכה בפעולה
(אפרת מזור)
בוא נחזור רגע לשם התזמורת. למה דווקא מהפכה?
"אני יודע שהשם שלנו מעט מתעתע - אנחנו לא תזמורת קלאסית ולא בדיוק מהפכנים. אנחנו גוף יוצר המשמש בית ליצירה תזמורתית בינתחומית. אנחנו קודם כל אנשי חינוך - מחנכים את הקהל לצרוך יצירה מקורית במוזיקה תזמורתית. ברגע שהקהל יפנים את ניתוק הקשר בין תזמורת לבין הסוגה שהיא לכאורה אמורה לבצע - שם טמונה המהפכה".
כיצד המופע הזה מתחבר לחזון של תזמורת המהפכה?
"מאז שהקמנו את התזמורת ב-2004, זהר ואני מובילים חיבורים בין מוזיקה תזמורתית לתיאטרון, מחול, אמנות פלסטית וקולנוע. פיתחנו פורמטים ייחודיים: Re:Play המוקדש לפרשנות, פירוק והרכבה מחדש של נכסי תרבות כמו אריק איינשטיין ומונטי פייתון; הקרנות סרטי מופת ומופעי תיאטרון בליווי תזמורת חיה בשיתוף גופים כמו הקאמרי".
מה היית רוצה שהקהל ייקח איתו ביציאה מהמופע?
"אני מציע לקהל לא לחפש למה התכוונו, או לשאול 'מה היצירה אומרת', אלא פשוט 'לשהות' בזמן שעיצבנו עבורו. כמו שכתב יואל הופמן בספרו 'מצבי רוח', שהיווה לנו השראה: אילו התוכנייה הייתה מודפסת על נייר דק, היינו מציעים לגלגל בה טבק ולעשן אותה, והעשן היה כותב את היצירה באוויר כפי שהיא באמת".
