בערב 6 באוקטובר 2023 התכנסו התצפיתניות והסמב"ציות במוצב נחל עוז לארוחה חגיגית במיוחד. סמ"ר שחף ניסני ז"ל, בת 20 מאשקלון, עמדה להשתחרר מצה"ל כעבור ארבעה ימים, ולכבוד השבת האחרונה שלה בבסיס הכינו חברותיה מסיבת פרידה. אמה אילנה הביאה אוכל מהבית, השולחן עוצב בקפידה, ולחגיגה נבחר השם The Last Disco, הדיסקו האחרון. איש מהחיילות לא יכול היה לדמיין עד כמה השם הזה יקבל משמעות מצמררת. כעשר שעות לאחר מכן החלה מתקפת חמאס. שחף וחברותיה ליחידה נפלו. שבע תצפיתניות נחטפו, בהן נועה מרציאנו ז"ל, שנרצחה בשבי חמאס.
בין שרידי החמ"ל שנשרף נמצא השירון של התצפיתניות, חרוך ומפויח, אבל מילות השירים שבו נותרו קריאות. בחוברת נאספו שירי המורל שחיברו החיילות, ובהם סיפורים ובדיחות מהחיים המשותפים במוצב. מתוך השירון הזה צמח גם פסטיבל המוזיקה שמבקש להמשיך להשמיע את קולן.
התצפיתניות במוצב נחל עוז
(ללא)
ביום שישי הקרוב, 23 באוקטובר, יתקיים בהאנגר 11 בנמל תל אביב פסטיבל Tea Time – לשיר את קולן, זו השנה השלישית, לזכר 18 התצפיתניות והסמב"ציות ממוצב נחל עוז. נועה קירל ויסמין מועלם יופיעו בפסטיבל ויבצעו גם שירים מתוך השירון. במקום יוצבו דוכני אוכל ומיצגי הנצחה של אמנים. הפסטיבל מתקיים בשיתוף יד בן-צבי ובתמיכת משרד התרבות והספורט. את השולחן האחרון בנחל עוז כבר אי אפשר לערוך מחדש. את השירים שלהן אפשר להמשיך לשיר.
Tea Time היה השם שהעניקו החיילות לארוחת שישי המשותפת שלהן. פחות מ-800 מטרים מרצועת עזה הן יצרו לעצמן פינה ביתית, עם אוכל שהכינו יחד, שירים, בדיחות והרבה חברות. בצהרי שישי כבר החלו ההכנות לארוחת הערב, שהפכה למסורת מוכרת בגזרה. "טי טיים היה אמור להיות עבורנו הרגע הכי מאוחד בשבוע שלנו כתצפיתניות, כשכולן סביב שולחן אוכל אוכלות ארוחת שישי", מספרת שורדת השבי לירי אלבג. "בין הרגעים שהכי חיכינו להם בקורס – להיות במקום נוח עם אנשים ואוכל שאנחנו אוהבות. לבשל ביחד ולהכיר וללמוד את השירים של החמ״ל".
שרון אשל, אמה של רוני אשל ז"ל, התצפיתנית שדיווחה בקשר על חדירת המחבלים בבוקר 7 באוקטובר, אומרת: "Tea Time הוא הרבה יותר מפסטיבל. הוא הלב של הבנות שלנו שממשיך לפעום. אנחנו בוחרים לזכור אותן לא רק דרך הגעגוע והכאב, אלא דרך האור שהן הביאו איתן לכל מקום. לכמה שעות אנחנו נותנים לשמחה שלהן למלא את האוויר, לשירים שלהן להתנגן ולריקודים שלהן להמשיך".
עדי מרציאנו, אמה של נועה מרציאנו ז"ל, מוסיפה: "קיום הפסטיבל זאת השנה השלישית היא הדרך המיוחדת של כולנו לזכור את הבנות שלנו, לחגוג את החיים שהן כל כך אהבו. יש משהו מרגש בלחבר בין מוזיקה, אנשים וזיכרון, ולהפוך את הגעגוע לרגע של אהבה והנצחה".
