כשנלך להצביע בבחירות לכנסת ה-26 בעוד ארבעה ימים, הבה נזכור את הבחירות הקודמות, ב-1 בנובמבר 2022. הן נראות רחוקות שנות אור בהתחשב בכל מה שקרה כאן מאז, אך מה שקרה - קרה במידה רבה בגללן.
ביוני 2021 הוקמה בישראל, לראשונה זה עשורים, ממשלה ללא הליכוד וללא החרדים. ולא ממשלת שמאל - ממשלת ימין מובהקת, אם כי לא קיצונית. לפי כל תבחין אובייקטיבי, היו לה הישגים כלכליים מרשימים: חידוש הצמיחה, עלייה חדה ברמת החיים, רפורמות מבניות מתקדמות, איזון תקציבי נדיר וריסון האינפלציה.
מה באמת השיקול של הבוחר הישראלי בקלפי | צילום: קובי קואנקס
(קובי קואנקס)
אף על פי כן הצליחה מפלגת האופוזיציה הליכוד, בהנהגת בנימין נתניהו, לפורר אותה, לערער את ביטחונה העצמי ולגרור את המדינה, בתוך כשנה, להקדמת הבחירות. בבחירות שנערכו בנובמבר 2022, חזר הליכוד למעמד של מפלגת השלטון, שבו החזיק במשך כ-15 שנה קודם לכן.
זו הייתה הפתעה רבתי, שפתחה ארבע שנים של כהונה רצופת הפתעות נוספות, גם בכלכלה. "הופתעתי לטובה מהביצועים האחרונים של המשק", אמר לי השבוע פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן ואופוזיציונר ותיק. רק השבוע חתם על קול קורא המזהיר מפני סנקציות אמריקאיות על ישראל - אם לא ירוסנו ביד קשה הפורעים היהודים בשטחים.
שנת 2026 מצטיירת, לדבריו, בהתבסס על מודלים שמכין מכון אהרן, "כשנה כלכלית מוצלחת מעל ומעבר לציפיות". אומנם, במדיניות תקציבית שונה אפשר היה, הוא מוסיף, להשיג תוצאות טובות עוד יותר, אך גם כך ההתפתחויות עד כה הן "עדות לעוצמתם, גמישותם וחוסנם של המגזרים היצרניים בכלל ושל ההייטק בפרט, שהצליח לגייס 5 מיליארד דולר בכל אחד משלושת רבעי השנה".
ביום רביעי השבוע הציג גם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, תמונה מעודדת של המשק, כפי ששורטטה בידי חטיבת המחקר של הבנק: צמיחת תוצר מצטברת של כ-13.5% ב-2026 וב-2027, לפי שיטת המדידה המקובלת. או של כ-9% לפי מדידה שאינה כוללת בתוצר המקומי את הייצור בחו"ל של חברות ישראליות.
הצריכה הפרטית צפויה לעלות ב-4% ב-2026 וב-5% ב-2027. הגירעון התקציבי צפוי לעמוד על 4.4% מהתוצר השנה ועל 4.6% בשנה הבאה, ויחס החוב לתוצר צפוי לרדת לכ-66.5% בסוף 2027.
זוהי תמונה משופרת בהשוואה לתחזיות קודמות, וגם לתחזיות קרן המטבע הבין-לאומית שפורסמו זה עתה. אינפלציה? כמעט ונכחדה - 1.8% בשנה בממוצע בשנתיים של התחזית. השכר הריאלי? ממשיך לעלות. אבטלה? נמוכה, ולפי התחזית שיעורה הרחב בגילי העבודה העיקריים צפוי לרדת מ-4.6% ב-2026 ל-3% ב-2027.
ומה הלקח מכל המספרים הללו? זה שהועלה כאן פעמים רבות: לכלכלה יש השפעה שולית וזניחה על תוצאות הבחירות בישראל.
הביצועים המצוינים של 2021 לא הצילו את הקואליציה של נפתלי בנט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, והתחזיות האופטימיות ל-2026 ול-2027 לא ישנו את כוונות ההצבעה של הבוחרים בבחירות הקרובות.
נכון יעשה גוש השינוי אם בימים המעטים שנותרו עד הבחירות, יתרחק מהנושאים הכלכליים ויתמקד בנקודת התורפה העיקרית של הקואליציה: ההפקרות, האנוכיות, האטימות וההסתה המסוכנת של מנהיגה, נתניהו.
בשם "אללה"
אחת הסיסמאות הנפוצות בהפגנות הצעירים בצרפת, וכעת גם במדינות נוספות במערב אירופה, מתחילה במילה הערבית "ביסמילה" (Bismillah), שפירושה "בשם אללה". אפשר לראות בה עדות לאופי "הירוק", האיסלמיסטי של המהומות. לפי הסבר אחר, היא התפשטה ברשתות החברתיות ובהפגנות מחאה כלעג לניסיון - שהוכחש - של המשטרה הצרפתית להחדיר שוטר סמוי לקהל המפגינים כשהוא דובר ערבית עילגת. הטענה בדבר מעורבות המשטרה לא אומתה, אך הסיסמה הפכה בעיקר לביטוי של מחאה ולעג כלפי הרשויות, ולא להצהרת הזדהות איסלאמיסטית.
עם זאת, ספק אם המהומות היו מתפשטות במהירות כזו אלמלא עובדה כלכלית אחת: כ-21% מהצרפתים בני 15 עד 24 המשתתפים בכוח העבודה מובטלים, לעומת כ-5% בישראל וכ-10% בארה"ב, לפי נתונים המתייחסים לקבוצות גיל שאינן זהות לחלוטין.
נוסף על כך, לפי נתוני OECD, כ-18% מבני 18 עד 24 בצרפת אינם עובדים, אינם לומדים ואינם משתתפים בהכשרה מקצועית. שיעור זה כולל גם צעירים המחפשים עבודה וגם כאלה שכבר אינם מחפשים. האם זהו, שואלים תלמידי חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים בצרפת, העתיד הצפוי גם לנו? לחיות מדמי אבטלה או מקצבאות רווחה? שואלים ומפגינים בזעם. אבטלת הצעירים בצרפת היא מהגבוהות במערב אירופה, אך גם במדינות אחרות - ספרד, שוודיה ואיטליה - שיעורה עולה על 20%. בקרב הצעירים המשתתפים בשוק העבודה, אחד מכל חמישה לערך מובטל. ובאופק אין שיפור: הצמיחה הכלכלית בצרפת איטית מדי, החוב הלאומי גבוה מדי, הגירעון בתקציב מסוכן מדי, גיל הפרישה נמוך מדי וכמעט שלא נפתחים בה מקומות תעסוקה חדשים לבני ובנות אותה שכבת גיל.
במבחני PISA האחרונים, המשווים בין הישגיהם של תלמידים בני 15 בעשרות מדינות, הידרדרו הציונים של הצרפתים במתמטיקה ובהבנת הנקרא בעשור שחלף יותר מציוניהם של הישראלים - והם לא חוו מלחמות. המחסור במורים מוסמכים חריף בצרפת יותר מבישראל. שריפת חנויות לא תשנה את המגמות העגומות הללו.
מדינת הרווחה הצרפתית נתונה במצוקה תקציבית עמוקה, והחוב הציבורי והגירעון מאיימים על יציבותה. אבל באוניברסיטאות שם עדיין מעדיפים המוני סטודנטים ללמוד על מרקסיזם ונאו-קולוניאליזם במקום ללמוד פיזיקה, מתמטיקה, הנדסה וכלכלה.
"ישראל של אירופה"
בביטוי ציורי זה השתמש ג'ורג' פרידמן, עתידן אמריקאי ופרשן לענייני חוץ וביטחון, הידוע בניסוחיו היצירתיים ובתחזיותיו ההפכפכות. לנוכח ההתקרבות המחודשת בין ולדימיר פוטין לדונלד טראמפ והאיום הברור שמציבה רוסיה על ריבונותה של פולין, אמר וכתב פרידמן, אין לפולין ברירה אלא להיות "ישראל של אירופה": מדינה בעלת עוצמה צבאית רבה, המצטיידת בחימושים חדשניים מתוצרת עצמית ומוכנה להדוף בכוחות צבאה כל תוקפן.
בהמשך, כאשר נודעו פרטים נוספים על פגישת הפסגה המתוכננת בין נשיאי ארה"ב, רוסיה וסין, החלו גם אישי מדינה פולנים להשתמש בשיחות פרטיות בביטוי "פולין צריכה להיות ישראל של אירופה". זאת על רקע החשש כי שלוש המעצמות יבקשו לשרטט מחדש את אזורי ההשפעה הגלובליים שלהן. עכשיו הביטוי כבר מופיע בכותרותיהם של מאמרי דעה נפוצים.
החששות הפולניים אינם בלתי סבירים. אחרי כמעט חמש שנים של מלחמה מיותרת מאין כמותה, נמצאת ההנהגה הרוסית במלכוד אסטרטגי. הישגיה בשדה הקרב מזעריים, אם בכלל. לפי הערכות מודיעין בריטיות, מספר החיילים הרוסים שנהרגו במלחמה הגיע כבר לכחצי מיליון, ומספר הנפגעים הכולל נאמד בכ-1.5 מיליון - וכל הקורבן הזה כדי לכבוש ולספח שטחים אוקראיניים חסרי חשיבות מינימלית, שבקושי אפשר להבחין בהם במפה שבה מסומנים הגבולות בין המדינות בעיפרון עבה.
לא רק מחיר אנושי נורא שילם העם הרוסי עבור השיגעון האימפריאלי של הקרמלין בכלל ושל הנשיא פוטין בפרט, אלא גם מחיר כלכלי כבד מאוד, שהסטטיסטיקה הרוסית הרשמית מתאמצת להחביא ולזייף. "החודשים האחרונים של 2026 והראשונים של 2027 יהיו לכן חודשי הכרעה עבור פוטין", אומר פרופסור פולני, מומחה ליחסים בין-לאומיים. "הוא יושב על חבית חומר נפץ פנימית. הציבור אמנם סופג וסופג, אך סבלנותו קרובה לפקוע. פוטין חרד מכך ושוקל במלוא הרצינות לברוח קדימה מהמלכוד: להרחיב את המלחמה מעבר לאוקראינה, כשפולין היא היעד המועדף מבחינתו.
"איננו משלים את עצמנו: בהיעדר גיבוי אמריקאי, מדינות הברית האטלנטית יהססו לשלוח את צבאותיהן לחזית הפולנית, למרות היותה של פולין חברה מכובדת בנאט"ו. אירופה של 2026 קרועה, מוחלשת, מאוימת מבפנים על ידי האיסלאם ומונהגת בידי מדינאים בעלי אפס נכונות להתעמת עם רוסיה. לא נותר לנו אלא לסמוך על עצמנו, על כוחנו הצבאי, על התעשיות ועל המחקר והפיתוח הצבאיים. להקדיש לפחות 5% מהתוצר המקומי לביטחון ולהעלות מיסי מלחמה. בקיצור, להיות ישראל של אירופה". האויב האמיתי של הפולנים נשאר הדוב הרוסי התוקפני. מולו, סבורים יותר ויותר פולנים, נגזר על ארצם להיות "עם לבדד ישכון", לאמור - "ישראל של אירופה".
