בצילום: אלכס (54), איתמר (25), הילה (54), הכלבה ויולט. מחוץ לצילום: עמרי (20).
הדירה? אלכס: ״אנחנו 23 שנה באותה דירת 4 חדרים בשכירות. משלמים פחות ממחיר השוק. אחרי שהתחתנו קנינו דירה ואנחנו משכירים ושוכרים. מזל שהמשכנתה ירדה והילדים כבר לא במסגרות״.
גבעתיים? הילה: ״האזור שבו אנחנו גרים שקט ונעים וזה חמש דקות מתל אביב – אז זה שילוב מנצח. אני אוהבת ללכת ברחוב ואם צריך לקנות אז זה אצל הירקן, והקצב, הטמבורייה וחנות התיקים. זו שכונה של פעם. במלחמה קיבלנו ארגז של תפוחים והורדנו אותו למקלט. כל משפחה לקחה קצת והתפתחה תחרות: במשך שבוע כל דירה הביאה את הגרסה שלה לעוגת תפוחים״.
צילום: אסי חיים
(|)
איך הכרתם? הילה: ״דרך חברת ילדות שלי שהייתה בת הזוג של אלכס. היא חלתה בסרטן, ואחרי שהחלימה נסעה לאוסטרליה והם נפרדו. שם המחלה חזרה אבל היא לא הייתה מוכנה יותר לעבור כימו. בתקופה הזו אני ואלכס היינו בקשר טלפוני בעיקר בשיחות עליה״. אלכס: ״ואז הזמנתי את הילה לטיול ואחרי שלוש שעות החלטתי להתחתן איתה״. הילה: ״כשהבנתי שהוא מחזר אחריי אמרתי לה אבל היא כבר ידעה ואמרה ׳אני הכי אוהבת אתכם בעולם ואהיה הכי מאושרת אם תהיו יחד׳״.
מה אתה עושה? אלכס: ״אני מקפיד שכל מקומות העבודה שלי יהיו במרחק נסיעה על אופניים. הייתי 8 שנים מנהל השיווק של הדיזנגוף סנטר. התפקיד שלי היה לגרום לזה שיהיה מספיק מעניין לאנשים לבוא. ניסיתי תמיד להביא כל מיני קהלים ופעם נסעתי ללונדון לשכנע את וורנר לעשות פה אירוע של הארי פוטר, ועשינו את האירועים הגדולים של כראמל ואירועים של נינג׳ה. הייתי מכור טוטאלית למקום הזה ובשלב מסוים הרגשתי שהלחץ פוגע לי בבריאות. היום אני המנכ״ל והאוצר של מוזיאון האדם והחי ברמת גן״.
מוזיאון? אלכס: ״זו הגשמת חלום לנהל מוסד תרבות. במקביל אני מסיים ללמוד לימודי אוצרות בשנקר. זה מרתק. אתה לומד להבין מה עומד מאחורי התערוכה. למה שמו את הדברים, מה הקשר ביניהם. לפני חודשיים חנכתי את התערוכה הראשונה שלי במוזיאון, ׳אופנה חיה׳. זה מוזיאון טבע קטן ולקחנו את אוסף הפוחלצים ונתנו ל-12 מעצבי אופנה שיעצבו בגדים בהשראת בעלי החיים. זה מוצג לצד הפוחלץ. זו התערוכה הראשונה שלי״.
הילה? ״אני צ׳לנית מגיל 10. התחלתי בכלל בחלילית ובדיוק הייתה את הסדרה 'תהילה' והיתה שם צ'לנית בשם ג'ולי. היא היתה יפהפיה וכל פעם שהיא ניגנה הייתי מהופנטת, כל הבנים היו מאוהבים בה אז החלטתי לעבור לצ'לו. בצבא הייתי מוזיקאית מצטיינת ברביעיית חיל האוויר. בגיל די צעיר היה ברור לי שזה מה שאעשה למרות שקשה לי עם תחרות ולאורך הדרך היו רגעים שרציתי לפרוש. זו הייתה ילדות עם שעות של אימונים, סגורה בחדר שעות עם עצמי ומנגנת״.
מוזיקאית? הילה: ״בשנים האחרונות אני מלמדת בקונסרבטוריון עם ילדים די צעירים ואני משוגעת על זה. במקביל אני מנגנת קלאסי אבל גם אוהבת להתנסות בדברים אחרים. למשל ניגנתי עם ברי סחרוף, דני רובס, נינט. זה התחיל עם נקמת הטרקטור שפנו לרביעיית כלי המיתר שלי ועשינו איתם הופעה וזו הייתה פעם ראשונה על במה שלא במוזיקה קלאסית. הטירוף של הקהל והאנרגיה – היה בזה משהו כל כך משחרר, שהבנתי שאני צריכה להיות גם שם. העולם הקלאסי הוא עולם כבד ומעונב ויש משהו בזה שלא מודדים לך כמה יפה אתה מנגן כל צליל, אלא פשוט משהו זורם ומשחרר. זה עולם שנראה זוהר אבל הוא גם מאוד קשה. אתה המון זמן בדרכים בשביל הופעה של שעה. ואז אני חוזרת הביתה ורוצה שקט ואין. זה בית מוזיקלי. גם הבנים מטורפים על מוזיקה ואין שנייה בבית בלי מוזיקה״.
בית מוזיקלי? איתמר: ״אני סטודנט ברימון, לומד מוזיקה. אני מנגן גיטרה בס והחלום שלי הוא גם להשתלב בעולם הזה. אני זוכר מגיל 5 חזרות בסלון וזה נכנס לי לדי.אן.איי.״. הילה: ״אמרתי לו 'תלמד בס, תמיד חסר בסיסטים'. חוץ מזה שאני מתה על הכלי הזה״. איתמר: ״גם עמרי אחי, שכרגע בצבא, הוא מוזיקאי. הדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה ליצור, לנגן ולשמוע מוזיקה. יש כמה שירים שלו ברשת והוא הוציא אלבום היפ-הופ יחד עם חבר. אנחנו יכולים שעות לשמוע ולדבר על מוזיקה. כרגע יש לי להקה שהתהוותה ברימון, אנחנו נקראים ׳ביישנית׳ ועושים אינדי-רוק, שירים מקוריים וזה ממש ממש כיף״.
מצבכם הכלכלי? אלכס: ״אף פעם לא במינוס״. הילה: ״אלכס בהיסטריה מלהיכנס למינוס״. אלכס: ״מאז שהם סיימו את בית הספר שהיה חצי פרטי מצבנו השתפר פלאים. יש פתאום יותר כסף פנוי לנסוע לחו״ל, לראות הופעות ולעשות את הדברים שאוהבים כמו מסעות רכיבת אופניים בחו״ל. החיים בגבעתיים יקרים, הכול פה יותר יקר אבל אנחנו נכנעים לנוחות״. הילה: ״אני שומעת מחברים שהם מוציאים אלפי שקלים בחודש על וולט ואני לא מבינה את זה. איך? אנחנו ממש לא עושים את זה״. אלכס: ״אני בגישה שצריך להוציא את הכסף על דברים שאוהבים כי לא נחיה לעד. אני מנסה לראות את כל ההופעות של הכוכבים שגדלתי עליהם ואתמול קניתי כרטיסים לסטיבי וונדר בגרמניה״.
