"מיד אחרי 7 באוקטובר, הסמים שלי היו המלחמה, האדרנלין והריגוש שבמילואים, זה נותן איזה מיסוך כי אתה לא עסוק במה שלומך או באיך אתה מרגיש, אלא בלשרוד. אבל כשלא הייתי בסכנת חיים, לא ידעתי להכיל את השקט והשלווה, כי בפנים עדיין הייתי במלחמה", מספר דורון מזרחי (28), שורד מסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, שחילץ פצועים ממיגונית המוות, וכבר באותו ערב התגייס לשירות מילואים בסיירת גבעתי.
מאז 7 באוקטובר מזרחי שירת יותר מ-350 ימי מילואים, כשבמקביל הלך וגבר גם השימוש שלו באלכוהול ובסמים. "המצוקה התחילה באותו רגע שהמוזיקה נעצרה והטילים התחילו והיא רק התגברה כשירו עלי טילים, שאיבדתי חברים ונלחמתי בעזה", הוא מספר. "בניסיון להתמודד עם הכאב הנפשי שהחזקתי בתוכי, רק הגברתי את השימוש. בין סבב לסבב, עשיתי מה שהכרתי ומה שהיה זמין עבורי".
(אישי)
מזרחי לא לבד. הוא אחד מבין צעירים רבים בישראל שנאלצים בשנים האחרונות להתמודד עם מציאות מטלטלת, שבה המלחמה, שירות המילואים הממושך וחוסר הוודאות גובים מחיר נפשי כבד.
מילואים ממושכים וחוסר ודאות
דוח חדש של ICA - המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, המציג את תמונת מצב השימוש בחומרים ממכרים בקרב צעירים בישראל בשנת 2026, חושף את היקף התופעה: אחד מכל ארבעה ישראלים בגילי 18-34 מתמודד עם שימוש בעייתי בחומרים ממכרים, או מציג התנהגויות ממכרות. הנתונים נאספו בשנת 2026 בקרב 930 צעירים וצעירות בני 18-34 כחלק ממחקר אפידמיולוגי שמבצע המרכז לאורך השנים. הנתונים מבוססים על דיווח עצמי, באמצעות שאלונים מתוקפים מחקרית, ונאספו באמצעות פלטפורמת הסקרים iPanel.
"שימוש בעייתי מתחיל כשהאדם מבין שהשימוש גורם לו נזק בחיי היום-יום או פוגע בתפקוד שלו, בבריאות, במערכות יחסים, או באיכות החיים, גם אם עדיין לא קיימת התמכרות מלאה", מסבירה ענבל דור קרבל, מנכ"לית המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש.
"ממצאי הדוח שלנו מצביעים על כך שדווקא הצעירים הבוגרים, בגילאי 26-34, דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של שימוש בעייתי בחומרים ובהתנהגויות ממכרות. קבוצת גיל זו נמצאת בשלב שבו רבים מעצבים את חייהם הבוגרים - בונים זוגיות ומשפחה ומשקיעים בתחילת החיים המקצועיים, אך עבור רבים מהם השנים האחרונות התאפיינו במילואים ממושכים, בחוסר ודאות ובשיבוש מתמשך של תוכניות החיים. מציאות זו עשויה להסביר את הפערים שאנחנו רואים בין קבוצות הגיל", מסביר פרופ' שאולי לב-רן, מייסד ומנהל אקדמי ב-ICA.
"מצליחים להתאושש"
למרות תמונת המצב המדאיגה, הנתונים מצביעים לראשונה דווקא על ירידה קלה בשיעורי השימוש הבעייתי בחומרים ממכרים מ-28.5% בשנת 2025, ל-25.4% בשנת 2026, וכן על ירידה משמעותית יותר בשיעור הצעירים המתמודדים עם תסמיני פוסט-טראומה, מ-32% ל-16.7%. "בשיאם של אירועים ביטחוניים אנחנו רואים עלייה חדה ברמות הסטרס והחרדה ובשיעור האנשים שמפתחים תסמינים של פוסט-טראומה, אבל ככל שהמצב נרגע, חלק מהאנשים מצליחים להתאושש - לגייס את המשאבים והחוסן הפנימי, להפחית את החרדה ולחזור לנהל את חייהם, בעוד שאצל אחרים התסמינים נמשכים ומתפתחת פוסט-טראומה", מסבירה דור קרבל.
נקודת המפנה בחייו של מזרחי הגיעה רק כשהבין כי השימוש בסמים ובאלכוהול מסכן את החיים שניצלו באותו בוקר של 7 באוקטובר. את הדרך לשיקום החל בעקבות מפגש עם עמותת קהילת שבט הנובה, שהוקמה במטרה לספק מעטפת חברתית, קהילתית וטיפולית קבועה ויציבה לשורדי קהילת שבט הנובה ולמשפחות השכולות. "כשהבנתי שיש פלטפורמה שיכולה לעזור לי, התחלתי להשתמש בה. יצאתי לריטריטים והשתתפתי בתוכניות שיקום שנתנו לי כלים להתמודד עם מה שעברתי", הוא מספר. במקביל, החל להשתתף במפגשי מכורים אנונימיים, שהפכו לחלק משמעותי בתהליך ההחלמה שלו.
בעקבות הטיפול, הוא נקי מסמים ומאלכוהול כבר שנתיים ו-15 ימים, ובימים אלה משמש כמדריך שיקומי בבית מאזן, שם הוא זוכה להעביר הלאה את הכלים שסייעו לו. "זה קשה, זה מפחיד, זה לא קל אבל זה אפשרי. החיים הופכים להיות הרבה יותר נעימים כשאנחנו מסכימים לפגוש את האי-נוחות, הכאב, הריקנות, ולדבר על הדברים", הוא מסכם.
