בסוף השבוע ביקרנו בערבה, ובפאב בעין יהב פגשנו את החבר'ה המרהיבים של "עבודה עברית", צעירים וצעירות בני 21-22, בוגרי שירות צבאי או שירות לאומי מכל הארץ, שמשתלבים בעבודה מועדפת בחקלאות, חינוך, תיירות ועוד.
על ג'ין רימונים ובמבה, כששאלנו מי מהם לחמו או שרתו בעזה, הורמו אצבעות רבות, ואחרי שדיברנו על פוסט טראומה ומחירים אישיים, מתוך געש ההוד והיופי שהתפרץ מתוכם, נזרקה לאוויר הלילה הסתווי גם ההבטחה שביום שלישי, יום הבחירות, המחר הולך להשתנות.
"איך אתם יודעים?", שאלנו בספק השמור למבוגרים מוכי שנים של מאבק בהפיכה משטרית, מכונת רעל תודעתית, סקרים מוטים ומדגמי שווא, והם ענו שהמצב פשוט לא יכול להישאר על כנו. שהמדינה - שעשור לפני שהם נולדו נתניהו כבר נבחר בה לכהונה ראשונה, ומאז הוא ראש הממשלה ששולט כאן הכי הרבה שנים - חייבת לעבור לידיים אחרות.
"לא כי כולנו חושבים אותו הדבר", הם מיהרו להדגיש, "אנחנו מייצגים את כל קשת הדעות הפוליטיות וכולנו חברים טובים, אבל מי שהיה בשלטון ב-7 באוקטובר, לא יכול להיבחר שוב".
וההיגיון הזה, הבהיר, הנחוש והמובן מאליו, הוא הפתק שאיתו כל אזרח בישראל חייב ללכת מחרתיים לקלפי, בהבנה שמי שהביא עלינו את האסון הקיומי, הביטחוני והלאומי הגדול ביותר בתולדותינו, לא יכול להמשיך להנהיג אותנו; שמי ששלוש שנים לתוך הטבח לא לקח אחריות להפקרה ולא הקים ועדת חקירה ממלכתית, לא יכול להמשיך לקחת בידיו את הגה חיינו; שמי שפילג, קרע ושיסע בחרצובות רעל בין חלקי העם, עשה הפרד ומשול בין משפחות חטופים ושיסה אותנו אלה באלה כתנינים תאבי דם - לא הוא שיוביל אותנו אל המחר; שמי שבכוונת מכוון בוגדנית ומטורפת ריסק את הדמוקרטיה ואת האיזונים והבלמים העדינים שבתוכה, שפורר את מערכות הבריאות והרווחה, החליש את מערכת המשפט ואת יכולתה לבקר את החלטות הממשלה, הציף את מנגנוני השלטון ושומרי הסף בפוליטיזציה שמסכנת ומערערת את קיום המדינה, שיקר וזייף פרוטוקולים במטרה לשמר את יציבות הקואליציה שלו ולהציב את עצמו ואת מקורביו מעל המוסר והחוק – חייב להחזיר את המפתחות.
כי השלטון שביזה את מפקדי צה"ל וממשיך ומטיח בהם האשמות שווא שמכונת הרעל מהדהדת לכל עבר, שפירק לאורך שנים את השירות הציבורי והרקיב אותו עד היסוד, גנב את קופת המדינה כדי להעניק אותה למשתמטים ולא למשרתים, פגע בפריון הלאומי ובצמיחה, והפך את ישראל למדינה מוקצית ומבודדת במשפחת העמים, תוך שהוא מחריב את היחסים עם ארה"ב ואת מצבנו הבינלאומי – לא יכול לקבל מאיתנו את המנדט. ודאי לא כשהוא מאיים לחמוס את עתידם של הצעירות והצעירים בישראל ולפרוט אותו ואת החסכונות והביטחונות של כולנו לכלכלת קריפטו מערערת שמשרתת ארגוני טרור ומשטרים חשוכים, או למעות של שיגעון גדלות פוליטי נואש ומושחת. מי שעושה את כל זה – פשוט חייב להיות מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה.
ולכן זה עלינו, לנהור מחרתיים לקלפיות, ביחד עם עשרות האלפים שהגיעו מהניכר כדי להציל את הבית, ולהביא את השינוי שמייחלים לו הצעירים הללו, שעיניהם הבורקות מהדהדות את מילותיו של צ'רצ'יל שקבע: "מחירה של הגדולה הוא האחריות, ולכן המנהיגים הם משרתיו של העם ולא אדוניו".
