הבחירות תמיד חשובות, לעיתים הרות גורל. הפעם הן קריטיות - לחיים או למוות, בחירה בין צניחה לדיכאון אינסופי, לבין מרוץ סיזיפי אחרי בדלים של תקווה - אחרי שנים ארורות שנשטפו בנחלי דם, אחרי שאבד המוסר, נכתשו הערכים וחושך ירד על פני תהום.
הוצאתי לעצמי צו שמונה אזרחי, חציתי את האוקיינוס כדי שאוכל להשמיע את קולי, ובעיקר כדי שאוכל לסייע לגרש את קורי האפלה, לתת מכה לרוע, להתחבר לחלום שאפשר להפוך את הארץ הזו לגן עדן פורח, שבו יכולים לחיות שני עמים. האדמה שלי, גם שלהם.
אבותי נולדו כאן, גם אבותיהם. הם טבחו בנו, אנחנו טבחנו בהם. מתוך כל החורבות הללו, אני עדיין מאמינה שיכול לצמוח פרח.
ביטלתי תוכנית קודמת לנסיעה חשובה לטוניסיה ושילמתי מחיר מופרז לטיסה. בן זוגי הגיע איתי, עבורו זו הפעם הראשונה שהוא יכול להצביע בארץ, הוא קיבל רק לאחרונה את אזרחותו הישראלית, בנוסף לאמריקאית. שנינו הרגשנו שהפעם זה לא רק להטיל פתק בקלפי ולשכוח, אלא לסייע לעצב מקום שיכול להיות כמו שפעם חלמנו שיהיה.
ההצבעה בשלישי עבורי היא גם סוג מסויים של רצון לתקן: אני ובני דורי היינו כעיוורים, באטימות חסרת פשר לא עלינו על בריקדות כדי לסיים את הכיבוש, כדי לאחד את כל שוחרי הצדק והחירות ולבנות עתיד לשני עמים שנגזר עליהם לחלוק אדמה אחת. לא הקשבנו מספיק לפרופסור ישעיהו לייבוביץ', שהתריע שהכיבוש משחית.
נתנו לעצמנו להפוך לאדוני הארץ, שליבם גס לעוולות. נתנו למנהיגים חסרי ראיית עולם וחמלה להוביל אותנו למצב שבו הפכנו למצורעים בעולם. אנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה. מה שקורה עכשיו זו לא אנטישמיות: הנרטיב שניסינו למכור, שיסודו בשקר - לא עובד. רואים לנו. והעולם ברובו הוא נגד מעשיה של מדינת ישראל תחת השלטון הנוכחי, לא נגד היותנו יהודים.
שנים שאני עובדת וחיה בוושינגטון, ותמיד מתפקדת על פי שני שעונים: שעון החוף המזרחי ושעון המזרח התיכון. הריחוק לעיתים עוזר להבין טוב יותר איך מתפקדת השכונה שלנו. פרספקטיבה היא כלי עבודה חשוב. מה שרואים משם, לא רואים מכאן. גם אני שמעתי את הצבועים והמתחסדים בתוכנו הטוענים כי מי שלא גר בארץ לא צריך להכתיב איך יראו החיים בה, ואין צורך בקולו. אני רואה זאת הפוך: זה גם המקום שלי. יש לי שתי אזרחויות נוספות: צרפתית ואמריקאית. כדי להצביע במדינות אלו אני לא צריכה לעלות על מטוס: מכל מקום בעולם אני יכולה לשגר את קולי. האפשרות הזאת לא קיימת לגבי הבחירות בישראל. זאת הסיבה שעליתי על המטוס ובשלישי אתייצב בין הראשונים בקלפי. מה שקורה כאן משפיע על כל ישראלי ויהודי בעולם.
באתי להצביע באופטימיות גדולה. לא מוכנה לוותר על התקווה שיכול להיות כאן אחרת.
באתי להצביע גם כדי לסייע לעשות תיקון, אבל בעיקר כדי שאוכל להסתכל שוב במראה.
