ב-1 בנובמבר 2022 התקיימו הבחירות לכנסת ה-25. זאת הייתה הפעם הראשונה שסמ"ר לביא ליפשיץ יכול היה להצביע.
יום לאחר מכן, הוא שלח הודעה נרגשת לסבתו: "אתמול זכיתי ללכת בפעם הראשונה לקלפי", כתב, "דעותיי הפוליטיות לא קרובות לדעותיהם של חבריי לצוות, ובדיוק לכן אמרתי להם שלא אסבול עוד את הפילוג שנוצר בין חלקי העם. אנחנו עדיין עם אחד ואסור לנו לשנוא אחד את השני בגלל זה. בסופו של יום, אני מקווה שעמנו יהיה מלוכד שוב".
השבוע שוב תלך ישראל לבחירות, אלא שהפעם סמ"ר ליפשיץ לא יזכה להצביע: בסוף אוקטובר 2023 הוא נהרג בעזה, מהחללים הראשונים בפעילות הקרקעית. השנה, בעיתוי מצמרר, תיערך אזכרתו בדיוק בבוקר הבחירות. אמו, שלומית, תתחיל את היום ביחד עם בני משפחה וחברים בחלקה הצבאית בהר הרצל. "יש משהו סימבולי וחזק בזה שהאזכרה והבחירות באותו יום", היא אומרת, "בעיניי, הכל מקופל בחצי שעה הזו, במקום הזה, שממנו נצא להצביע. בהתחלה אפילו עברה בי מחשבה לשים בקלפי את מה שלביא היה אולי מצביע. עכשיו אני לא כל כך יודעת. כולי תקווה שמה שיקרה כאן יאפשר להצמיח חברה טובה ובריאה יותר, חזקה ורגישה יותר".
לביא, לוחם בעורב גבעתי, נהרג מטיל אר-פי-ג'י שנורה על הכוח שלו במהלך משימת כיבוש מפקדת עזה בג'באלייה. יחד עימו נפל גם חברו הטוב, סמ"ר רועי וולף. כשהוריו, שלומית וניצן, החלו לחפש חומרים לצרכי הנצחה, הם נחשפו לאוסף בלתי נתפס של יותר מ-140 אלף תמונות שצילם בנם המוכשר.
מאז שלביא נהרג הוצגו הצילומים במספר תערוכות וזכו להערכה רבה, אך רק לפני שנה התפנו ההורים לפרויקט חייהם: ספר. בדיוק השבוע, שלוש שנים מנפילתו, יצא לאור "לביא ליפשיץ: צילומים", אלבום יפהפה ומושקע שבו כ-400 תמונות שצילם לביא מגיל 12 ועד נפילתו, לצד טקסטים. (ניתן להשיג באתר lavilipshitz.co.il, ומ-5 בנובמבר בחנויות הספרים).
במהלך הכנת הספר, שלומית צפתה ערב ערב בפורטרטים עצמיים של בנה המת. "להקיש על המקלדת, לעבור צילום ועוד צילום ולראות אותו שוב ושוב, כשהוא כל כך חי, זאת הייתה פעולה מורכבת לנפש, שמצריכה זמן ונשימה", היא מספרת, "היו ימים שהרגשתי שאני לא יכולה להתעסק בזה. באחרים הייתי חוזרת מהעבודה ועוסקת בזה אל תוך הלילה. לפעמים משהו באחת התמונות הפיל וריסק אותי. ככל שהתקדמתי בשנים היה בי עצב, כי הבנתי שעוד רגע האלבומים מסתיימים ואין עוד".
והיה גם רגע של נחמה. "בשנתיים הראשונות, בגלל כל התערוכות והעשייה, הייתה לי תחושה שלביא הופקע ממני. הכל נהיה גדול והתרחש מחוץ לתחום שלי, בזמן שאני רציתי להיות איתו בבית, עם כוס קפה ולא מעבר", היא מספרת, "דווקא כשעברתי על הצילומים במחשב, בלילה, רק שנינו, הוא חזר להיות לביא, הבן שלי, הצלם, האמן, איש הספר. הילד המוכשר, אבל גם המעצבן".











