עיצובי רטרו תמיד ידעו לפרוט על מיתרי הלב, אבל מה שמתרחש כעת בתעשיית הרכב כבר אינו סתם גחמה אופנתית - אלא מהלך הישרדותי של ממש. אף אחד כבר לא באמת מתרגש מעוד מסך מגע ענק שנמתח לאורך כל הדשבורד, או מעוד חשמלית אנונימית עם שם שנשמע כמו דגם של ראוטר ביתי. מול השיטפון החשמלי שמגיע מסין ומאיים להפוך את הכבישים שלנו למפגן שיבוט המוני, ליצרניות הרכב הוותיקות של אירופה נפל סוף-סוף האסימון. הן הבינו שלמתחרים מהמזרח יש אולי סוללות זולות, מסכים נוצצים וצבאות של רובוטים - אבל אין להם שום דבר שמזכיר היסטוריה, אופי או נשמה.
עיצובי רטרו, יש להודות, הם לא המצאה חדשה. ראינו את זה קורה בסוף שנות ה-90 עם החיפושית החדשה של פולקסווגן, דרך הקאמבק ההיסטורי של המיני קופר תחת ב.מ.וו, ועד לפיאט 500 שהצילה את המותג האיטלקי מקריסה. אבל אם בעבר אותם דגמים נולדו בעיקר כקוריוז אופנתי או כמכוניות נישה יקרות לחובבי סטייל, הגל הנוכחי מגיע מתוך צורך הישרדותי אחר לגמרי. באירופה הבינו שאם אי אפשר להתחרות בסינים במחיר, הנשק הכי אפקטיבי בארסנל הוא פשוט למכור לנהגים מוצר מרגש הרבה יותר. רנו 5 החשמלית הוכיחה שהנוסחה הזו עובדת והפכה בין לילה ללהיט מכירות היסטרי. בעקבותיה, הנוסטלגיה הפכה לתוכנית העבודה העיקרית של היבשת. המעצבים קיבלו אישור לנער את האבק משרטוטים ישנים ולהחזיר לחיים את האייקונים הכי אהובים מהמאה הקודמת - הפעם עם שקע טעינה והמון אטיטיוד. את הפירות הראשונים של המגמה פגשנו בתערוכת הרכב הבינלאומית של פריז, שם כמעט כל היצרנים האירופיים הציגו דגמי רטרו. רובם הוצגו כדגמי קונספט, מה שאפשר למעצבים להתפרע כמעט ללא גבולות. דגמי הייצור הסדרתיים יופיעו בשנים הקרובות, ויאתגרו את המהנדסים שיצטרכו לשמור על עקרונות של אווירודינמיקה, יעילות ובטיחות בתוך מרכב שעוצב באמצע המאה שעברה. קבלו טעימה מכמה מהדגמים המתוכננים.
סיטרואן דה-שבו
• המקור: להיט מכירות לחקלאי אירופה מ-1948 ועד 1990
• החדש: חשמלית קטנטנה למרכזי הערים במחיר מוזל
סיטרואן דה־שבו
הדה-שבו המקורית תוכננה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, אך אבות הטיפוס הבודדים שיוצרו הוחבאו באסמים כדי שלא יפלו לידי הנאצים, והייצור הסדרתי התחיל רק בתום המלחמה. היא נועדה לספק ניידות לאוכלוסייה הכפרית בצרפת, וסיפקה נוחות גבוהה שאפשרה לאיכרים להוביל תבניות ביצים מהמשק אל הכפר, דרך שבילים זרועי מהמורות, מבלי לשבור אותן. היום כבר אף אחד לא מוביל ביצים בסיטרואן, אבל הנוחות הפכה לסימן ההיכר של המותג הצרפתי.
החדשה דומה להפליא לגרסת המקור, ואפילו קצרה ממנה ב-10 ס"מ. היא גם מוסיפה כמה אלמנטים ייחודיים כמו תא אחסון מרכזי שהוא למעשה סלסלת פיקניק נשלפת עשויה קש, מסך מגע מרובע בגודל "8 עם גרפיקה בהשראת ספרי קומיקס, ומערכת שמע בסיסית עם מתגי מתכת פשוטים. ההנעה תהיה חשמלית בלבד, וניתן לצפות לטווח צנוע של 300 ק"מ או פחות מכך. מחיר היעד המוצהר עומד על כ-15 אלף אירו בלבד, אך אל תמהרו לאולמות התצוגה: היא תגיע לייצור רק בעוד כשנתיים.
פיאט מולטיפלה
• המקור: מיניוואן שימושי שנראה כמו צפרדע
פיאט מולטיפלה
• החדש: שילוב יצירתי בין מיניוואן לטנדר
פיאט מולטיפלה
רבים זוכרים עד היום את המולטיפלה מסוף שנות ה-90, עם שישה מושבים בשתי שורות ועיצוב שנוי במחלוקת - כי לא יפה לכנות מכונית כה מושקעת "מכוערת". אבל המולטיפלה המקורית הופיעה בכלל בשנות ה-50, כמכונית מיני משפחתית עם מבנה דלתות ייחודי (קדמיות שנפתחו הפוך), עיצוב דמוי בועה ומנוע אחורי שהניע את הגלגלים האחוריים.
בכל מקרה, דגם הקונספט העתידני שונה משתיהן, ומקבל את השם המתחכם "מולטיפליי". הוא מציג מראה של רכב פנאי, מרחב מחיה של מיניוואן עם מקום לשישה נוסעים ואפשרות להפוך את החלק האחורי לארגז שימושי כמו בטנדר. יש גם התקן ייעודי שיכול לשמש כנקודת עיגון למושב בטיחות לילד, מקום לכלב, שולחן קטן או תא אחסון נוסף. מושב הנוסע מלפנים יכול להפוך למיטת שיזוף, והחלק האחורי מודולרי לחלוטין באמצעות הזזה לפנים של הגג ומסגרת החלונות.
רנו 8 גורדיני
• המקור: מכונית ספורט עטורת תהילה מהסיקסטיז
רנו 8 גורדיני
(DPPI, DPPI)
• החדש: קופה דו-מושבית עם עיצוב היסטרי והנעה חשמלית
רנו 8 גורדיני
רנו 8 הוצגה כמשפחתית סדאן עממית בשנת 1962, כיורשת לרנו דופין העתיקה. שנתיים לאחר מכן הוצגה גרסה ספורטיבית שלה בשם גורדיני, עם מנוע אחורי צנוע בנפח 1.1 ליטר בהספק של 50 כ"ס, שצמח בהדרגה עד שהגיע ל-100 כ"ס ב-1967. אלו מספרים מצחיקים במונחים של היום, שלא הפריעו לה להשיג שורה ארוכה של ניצחונות במרוצי ראלי.
ה-8 גורדיני העכשווית עוברת לעיצוב מהמם של קופה דו-מושבית, במה שהתחיל כתחרות פנימית במחלקת העיצוב של רנו, עם יותר מ-300 סקיצות שהוגשו על ידי מעצבי המותג. שתיים מהן עלו לגמר ונבנו כדגם בממדים מוקטנים, ואחת נבחרה לקונספט הסופי. ברנו לא משחררים נתונים טכניים רבים, מלבד ציון נתון הספק של 270 כ"ס ממנוע חשמלי אחורי - שיפור עצום לעומת הגורדיני ההיא.
פיג'ו E-T16
• המקור: מכונית ראלי גרופ B משוגעת משנות ה-80
פיג'ו E-T1
• החדש: מכונית ראלי משוגעת אפילו יותר, אבל על חשמל
פיג'ו E-T1
את פיג'ו 205 אין כמעט ישראלי שלא מכיר, וחלקנו גם נהגנו בה בצבא בשנות ה-80 וה-90. אבל גרסת ה-T16 שלה הייתה משהו אחר לגמרי: מכונית ראלי מופרעת בקטגוריה מטורפת, עם מנוע מרכזי והנעה כפולה, שהביאה ליצרנית צמד תארי אליפות ליצרנים ולנהגים וצמד ניצחונות בראלי דקאר.
לחדשה יש עיצוב רטרו מקסים והצהרות על טכנולוגיה עתידנית, אם כי מדובר בקונספט שעדיין רחוק מייצור סדרתי. המפרט המוצהר כולל שלושה מנועים חשמליים (אחד מלפנים ושניים מאחור) עם הספק משולב של 816 כ"ס. הזינוק ל-100 קמ"ש אורך 2.5 שניות - נתון זהה ללמבורגיני רוולטו - בעוד ל-300 קמ"ש היא מגיעה בתוך 16 שניות. תא הנוסעים כולל צמד מושבי באקט מקרבון עם חגורות מרוצים ייעודיות וגלגל הגה מלבני בהשראת ה-9X8, מכונית המרוץ מ-24 השעות של לה מאן.
אודי A2
• המקור: מכונית קטנה שהקדימה את זמנה ונכשלה לגמרי
אודי A2
• החדש: חשמלית קטנה עם טווח מוצהר של 650 ק"מ
אודי A2
ה-A2 הראשונה שהוצגה בסוף 1999 הייתה הדגם הקטן ביותר דאז של אודי, וגם אחת המכוניות המתקדמות ביותר של היצרנית. היא צוידה במרכב אלומיניום קשיח וקל משקל, תכנון מתקדם לחלל נוסעים מרווח במיוחד, מקדם גרר נמוך ומנועים חסכוניים. למרות כל זאת היא הייתה כישלון מסחרי עקב עלויות ייצור גבוהות ועיצוב שלא התאים לטעם הקהל, וייצורה הופסק לאחר חמש שנים בלבד.
הגרסה המודרנית מציגה עיצוב דומה להפליא, גם אם מעודן בהרבה, על בסיס הפלטפורמה החשמלית הקומפקטית של קונצרן פולקסווגן. לפי התוכניות היא תוצע עם הנעה אחורית בלבד בהספקים שנעים בין 170 ל-327 כ"ס, וצריכת חשמל נמוכה במיוחד הודות לאווירודינמיקה מתקדמת עם טווח מוצהר של כ-650 ק"מ. הדגם מיועד להגיע לכבישים באירופה ומשם לישראל לקראת 2027.
