יומיים לפני הבחירות הכי גורליות בתולדות המדינה, לפחות עד הבחירות הבאות, ערוצי הטלוויזיה נזכרו שצריך להיכנס לאווירה. לקח להם זמן להתניע, אבל בסוף קיבלנו שלוש גרסאות של שידורי בחירות: פוליטיקאי שמנסה להסביר שאין מה לראות, פוליטיקאי שנדרש לענות על שאלות, ופוליטיקאי שבאו לשיר לו.
הסנונית הראשונה הייתה ראיון מוזר עם גדעון סער בערוץ 12. סער התייחס בביטול לדברי נתניהו על כלכלה עוקפת וקריפטו, כאילו מדובר בשיחה תיאורטית בין שני סטודנטים ולא בראש ממשלה שמכין את הציבור לתרחיש כלכלי מאיים. אין סנקציות על הפרק, הרגיע. חבל רק שתגובת בנק ישראל שידרה קצת פחות נינוחות. ככה זה כשיוצאים מאזור הנוחות של ערוץ הבית: לפעמים צריך להסביר את המסר, ולא מספיק לדקלם אותו.
נראה במיטבו. נתניהו
בערוץ 13 רביב דרוקר קיים ראיון נדיר עם נפתלי בנט, והתעקש על פורמט כמעט חתרני: שאלות מהותיות ותשובות שאפשר להקשיב להן. איראן, סוריה, גיוס החרדים ומי יהיה ראשון ברוטציה אם גוש השינוי ינצח. בלי להסתפק בשאלה מי החרים את מי ומי נעלב ממי. מתברר שאפשר לדבר על הבחירות גם בלי להפוך כל ראיון לעוד סיבוב של חשבונאות עלבונות ומלחמת סרטונים.
בנט השלים את המהפך לאיש רציני לחלוטין. גם מי שלא קונה את הסחורה שלו יתקשה לטעון שהגיע בלי להכין שיעורי בית. הטירונות בפרלמנטים ברחבי הארץ, אולי המהלך האמיץ בקמפיין הנוכחי, נראית כמו אימון שהשתלם. תשובות לעניין, מעט סיסמאות, בלי תחושה שעוד רגע ישלוף גימיק. כנראה שהחולצה השחורה בכל זאת עושה משהו.
ב"הפטריוטים" בערוץ 14 פתחו בשירת "לא תנצחו אותי", אולי כדי שלא נשמע את הלחץ. ינון מגל שלח חיזוק לאחיו החרדים, על רקע הכנס של יהדות התורה, והזכיר שיש עוד מפלגות בקואליציה שאפשר להצביע להן. מהשירה "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" העדיפו להתעלם. אחווה היא דבר חשוב, במיוחד כשהיא פוטרת משאלות לא נעימות. בין לבין המשיכו בקמפיין נגד עופר וינטר.
ב-21:30 הגיע האירוע המרכזי: הראיון מספר מי-זוכר-כמה של נתניהו, שקיבל את חבילת האירוח הקבועה — "ביבי מלך ישראל" ומחמאות מהפאנל. אחרי שדרוקר ביקש מבנט תשובות, כאן הסתפקו בכך שהאורח הגיע. למעשה, אפשר היה לחסוך את סימני השאלה ולהקרין את המסרים שכבר הופצו ברשתות לאורך היום. הקהל היה מוחא כפיים בדיוק באותם המקומות, וגם לפאנל היה נשאר מספיק זמן להחמיא. רה"מ אפילו קם מכיסאו והחל לנאום, עד כדי כך הוא לקח את זה ברצינות והוא נראה במיטבו ברגעים האלה.
נתניהו הזהיר שהבחירות הן על קיום המדינה. מסר מרגיע מפי מי שאחראי לביטחונה, בהמשך לתמונה שהפיץ ברשתות החברתיות ובה תל-אביב מושמדת בפצצת אטום, כתרחיש אם לא ייבחר. אחרי כל שנותיו בשלטון, הצעת הערך נותרה פשוטה: תבחרו בי, או שלא יהיה פה כלום. בפאנל, לפחות, היה מי שימחא כפיים.
בקטנה
בערוץ 12 המחישו מגמות הצבעה באמצעות אילוסטרציות של ערים. העיר החרדית נראתה חרדית, בתל אביב היו קורקינטים, בירושלים היה שוק מחנה יהודה, ובמרכז העיר הערבית עמד כמובן מוסך. גם אותו סגרו. מה עם חומוסייה? נגמר התקציב למחקר?
