בכל הארץ מוכרים "בורקס מקורי", וכולם נשבעים לך בעיניים שהכינו אותו הרגע במו ידיהם. אל תשקרו לשמנמן כמוני בפנים; אנחנו הרי אכלנו במאפיות המקור של אותם הבורקסים שאתם מביאים קפואים ומחממים בבוקר. והנה, פעם ראשונה שאני מגיע לבורקסייה שלא מתביישת, אלא להפך - מתגאה בשלט קטן שהסחורה מגיעה היישר מ"בורקס לוינסקי" המיתולוגי בפלורנטין. הלוואי שכולם היו כנים ככה.
לא קל למצוא על מה לכתוב בתל אביב. העיר יקרה, ואני, למזלי, לא אוהב לדמיין שיש לי כסף - אז אני מתמקד רק באוכל רחוב זול באמת. בלי מתחמים ממותגים שנסגרים אחרי חודשיים ובלי פסטיבלי אוכל שבהם משלמים מחיר מופקע כדי לשבת על דשא עם צלחת קרטון. אבל אם מתאמצים - מוצאים.
פינת פרישמן ודיזנגוף היא מוקד אוכל רחוב ותיק, ולפני כמה שבועות נדחס שם עוד דוכן קטן בין טמבורייה לחנות בגדים: "בורקס פרישמן".
בתפריט יש תפוח אדמה, גבינה ואפילו זיווה, אבל מנת הדגל שמגיעה משוק לוינסקי היא תרד וגבינה - ועל זה ננעלתי. המאפה יוצא מהתנורים מאחור בטמפרטורה של כווייה. קיבלתי חתיכה ונאלצתי ללטוש בה עיניים עד שהאדים נרגעו.
חותכים במקום, וכל התוספות מתייצבות למסדר: רסק עגבניות (מנהג ג'חנון שאין לי מושג איך השתרבב לבורקס, אבל עובד), זיתים ירוקים, סחוג, אריסה, חמוצים וביצה קשה. שכבות הבצק פריכות, המילוי נוזל מכל פינה, ובמחיר של 30 שקלים במרכז תל אביב – זו הנאה צרופה של טעם ומסורת ותיקה.
• בורקס פרישמן
פרישמן 42, תל אביב. כשר למהדרין
הנזק: 30 שקלים למנה