מהומה גדולה פרצה השבוע בין בתי הקפה הטרנדיים של לוס פליז למכוני הפילאטיס של סילברלייק בלוס-אנג׳לס: שלוש השנים האחרונות, שממש פירקו משפחות יהודיות ארה״ב, הגיעו סוף-סוף לבועה המנותקת מהמציאות שנקראת ׳רק לא זה׳ בנטפליקס. או לפחות אל מאחורי הקלעים שלה: מתברר שיוצרת הלהיט, ארין פוסטר, והכוכב, אדם ברודי, נמצאים בשני קצות הקרע העמוק שנוצר ביהדות הליברלית של אמריקה. מצד אחד, פוסטר מייצגת את הרוב שקצת מעקם פרצוף לנוכח מה שהוא רואה בעזה, אבל לעולם לא יגנה שום דבר שישראל עושה; ומצד שני ישנו ברודי, שאמר ל-GQ כי מה שקורה בעזה הוא "ג׳נוסייד". הוא נמנה עם חלק שהוא מיעוט באופן כללי, אבל מהווה רוב בקרב צעירים וצעירות יהודים.
פוסטר, שהתגיירה ב-2019 לפני שהתחתנה עם איש עסקים יהודי וביססה את ׳רק לא זה׳ על סיפורה האישי, הגיבה על דברי ברודי, במה שנראה כמו גרסה מנומסת של מחשבותיה: ״אני אוהבת את אדם אבל לא מסכימה איתו, וזה בסדר״. בפודקאסט Not Skinny But Not Fat היא הייתה הרבה יותר אגרסיבית ולא במקרה עשתה רעש: ״אני רוצה שהמעריצים היהודים שלנו יידעו שאני רואה אתכם ומבינה איך אתם מרגישים. בתקופה שבה כמעט שאין ייצוג חיובי של יהודים בעולם, כל כך חשוב לי שיהיה ייצוג כזה. הסדרה היא מכתב אהבה ליהדות, יצרתי אותה בזכות החוויה הנפלאה שעברתי״.
בורחת מבשורה. 'רק לא זה'
בחלק הראשון של התשובה, מחברת פוסטר בין הביקורת חסרת התקדים בארה״ב על ישראל לאנטישמיות. לא רק שהחיבור הזה לא עוזר ליהדות ארה״ב, אלא שבין המבקרים יש גם לא מעט יהודים; בחלק השני היא מקשרת אוטומטית בין השם של ישראל בעולם לייצוג התרבותי של יהודים. זה גם מזיק וגם לא נכון עובדתית. והחלק השלישי כנראה סתם מסביר מדוע ׳רק לא זה׳ היא בעיקר ערימת קלישאות וסטריאוטיפים של יהדות רפורמית.
לא קל להיות היום יהודי ליברלי באמריקה. הקרע הפנימי אמיתי ומכאיב. העובדה ששלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, מה שנשאר הוא מאבק סביב "ג׳נוסייד כן או לא" רק ממחישה את עומק השבר, כולל בהוליווד. מצד שני, הצפת המתח הזה אל מעל לפני השטח היא הפעם הראשונה שמשהו מהיקום של 'רק לא זה' מרגיש אמיתי.
