שתי תוצאות בחירות בהפרש של יום בין שתי יבשות הותירו את ירושלים עם תחושה של הימור שנכשל: בברזיל הפסיד הסנאטור פלאביו בולסונרו בבחירות לנשיאות. בסרביה הודה הנשיא היוצא אלכסנדר ווצ'יץ' בתבוסה בבחירות לפרלמנט. שני המנהיגים, כל אחד בדרכו, נחשבו בני ברית נאמנים של ישראל ושניהם ירדו מהבמה באותו סוף שבוע.
הבחירות בברזיל היו דרמה של ממש. בסיבוב הראשון שלהן, הנשיא לואיס אינסיו לולה דה סילבה הפסיד בפער של יותר מ-2.2 מיליון קולות לבולסונרו, מועמד הימין ובנו של הנשיא לשעבר ז'איר בולסונרו, שנמצא כיום בכלא. בסיבוב השני הצליח לולה דה סילבה להגדיל את מספר הקולות שקיבל ביותר מעשרה מיליון, וניצח.
השפעת ההפסד על ישראל תהיה כנראה קשה. פלאביו בולסונרו הבטיח להרחיב את הקשרים הדיפלומטיים והצבאיים עם בין המדינות ולהעביר את שגרירות ברזיל לירושלים. הוא אף אמר שבכוונתו לקבל את כתב ההאמנה של שגריר ישראל כבר ביום הראשון לכהונתו.
היחסים בין ישראל לברזיל נמצאים כיום בשפל. לולה דה סילבה אף הוכרז כאישיות בלתי רצויה בישראל אחרי שהשווה את המלחמה בעזה לשואה ואת חיילי צה"ל לנאצים. כיום אף אין שגרירים בנציגויות הדיפלומטיות של המדינות.
בסרביה התרחש אירוע פוליטי יוצא דופן. מנהיג הימין הפופוליסטי אלכסנדר ווצ'יץ', ששלט במדינה ב-12 השנים האחרונות, הפסיד ל"רשימת הסטודנטים" – מפלגה חסרת מנהיג שהקימו אנשי מחאת הסטודנטים שטלטלה את המדינה בשנתיים האחרונות, מחאה שבה דרשו לשים סוף לשחיתות. נציגי המפלגה בבחירות לפרלמנט נבחרו על ידי אסיפות סטודנטים, ורובם אינם אנשים מוכרים אלא רופאים, פרופסורים, שחקנים וחקלאים. לא ברור כרגע מי יהיה מועמדה לראשות הממשלה.
ההשפעה על ישראל תהיה קשה יותר מאשר בברזיל משום שהיחסים בין המדינות כבר התגבשו לשותפות אסטרטגית. בספטמבר נפתח בסרביה מפעל להרכבת רחפנים ישראליים בשותפות עם חברת אלביט; במהלך המלחמה, סרביה הטיסה חימושים לישראל ברכבת אווירית חסרת תקדים כדי להשלים חוסרים שנגרמו בשל השימוש הנרחב שעשה צה"ל בחומרי נפץ, פגזים, טילים, פצצות ומיירטים במערכה מול חמאס וחיזבאללה; סרביה אף עמדה לצד ישראל בשעה שמדינות שונות הטילו עליה אמברגו.
לואיס אינסיו לולה דה סילבה חוגג את בחירתו לנשיא ברזיל פעם נוספת
(Natacha Pisarenko, AP Photo/Natacha Pisarenko)
השאלה מה יעשה השלטון החדש בסרביה פתוחה. לא ברור מה עמדת רשימת הסטודנטים כלפי ישראל, וחוזים קיימים אינם מתבטלים בין לילה, אבל סביר להניח שהרומן בין ישראל לסרביה, שנוצר בתקופת שלטונו של ווצ'יץ, יאותגר.
האם מדובר במגמה? התשובה אינה חד-משמעית. ניצחונו של לולה דווקא עומד בניגוד לתהליך הרחב באמריקה הלטינית, שבו מועמדים ימניים בעלי קשר לטראמפ זוכים בבחירות יותר ויותר. גם הסיבות להפסדים נראות מקומיות לחלוטין וישראל לא הייתה נושא מרכזי במערכות הבחירות בשתי המדינות.
אבל דווקא כאן נמצאת כנראה הבעיה האמיתית. מדיניות החוץ של נתניהו נשענת במידה רבה על קשרים אישיים ואידאולוגיים עם מנהיגים, ופחות על התמיכה היציבה של מדינות כמדינות. כל עוד המנהיגים האלה בשלטון, הקשרים נראים איתנים. אבל ברגע שהם מפסידים, חלק מהתשתית שנבנתה נשחק יחד איתם. שתי הדוגמאות האלה ממחישות מדוע אחיזה בבר-יתות מוסדיות רחבות חשובה יותר מקשר עם דמות אחת, מוצלחת ככל שתהיה.
ישראל איבדה אומנם שני בני ברית, אבל לפחות בשתי מדינות יש סיכוי לא רע למהפכים פוליטיים שהיא דווקא תרוויח מהם: צרפת עם מארין לה פן, שלפי כל הסקרים מובילה במירוץ לנשיאות; והבחירות הקרובות בספרד, שבהן לפי כל הסקרים ממשלתו של סנצ'ז עומדת להפסיד למפלגות ימין פרו-ישראליות.
