מה סוד הקסם של הסופרת האמריקאית ממוצא ניגרי, צ׳יממנדה נגוזי אדיצ׳יה, שגורם לי להסתער על כל ספר חדש שלה ולחסל אותו בתוך כמה ימים? ״מניין החלומות״ הוא הספר הרביעי שלה שקראתי ושוב גרם לי לתהות מה יש בה בסופרת המצוינת הזו. אולי זאת האינטימיות המיוחדת שאדיצ׳יה מצליחה לייצר בדמויות הנשיות שלה, שלוקחת את הקוראות והקוראים שלה ונוגעת בהם ישר בתוך הלב.
מניין החלומות הוא סיפור על ארבע נשים ממוצא ניגרי שמתמודדות עם בעיות של קריירה, זוגיות ומשפחה. הן חיות על הקו ארה״ב וניגריה - נהנות מהטוב של אמריקה, אבל ממש בבית הן ירגישו רק בניגריה עם קערה חמה של אורז ז׳ולוף.
הסיפורים של הנשים שזורים זה בזה ומהם עולה הקשר להורים, למסורת הניגרית, לבחירת בן זוג, למשמעות של הצלחה בחיים וכמובן לחברות הנשית האמיצה.
ויש גם את העניין הקטן של צבע העור - כל הנשים שחורות וכולן אמיצות כל אחת בדרכה. וזאת המתנה שאדיצ׳יה נותנת לעולם - להרגיש בכמה שעות של קריאה איך זה לחיות בעולם בעור של אישה שחורה.
אדיצ׳יה, שנולדה בניגריה ועברה לארה״ב בגיל 19, חיה בעצמה בין שתי המדינות. אולי זאת אחת הסיבות שהיא מצליחה לתאר ברגישות כזאת את המתח שבין שתי התרבויות ואת הכמיהה לבית.
הספרים שכתבה ותורגמו לעברית: היביסקוס סגול, חצי שמש צהובה ואמריקנה.
• מניין החלומות, צ׳יממנדה נגוזי אדיצ׳יה. תרגום מאנגלית קטיה בנוביץ׳.
הוצאת כנרת זמורה.
