הנה עובדה ידועה לכל מי שיש לו יד ורגל ביחסי ישראל עם מדינות העולם הערבי: בכל אחת מ-22 המדינות, פלוס איראן וטורקיה, הוקם "צוות מעקב" לקראת הבחירות אצלנו: פוליטיקאים, בעלי תפקידים רגישים ונציגי מערכת הביטחון והמודיעין. כולם לשעברים, שמכירים היטב את ישראל. כל אחד איתר איש קשר אצלנו, יהודי או ערבי, והתביית עליו בלי בושה לעדכונים. בעת בעת יושבים דיפלומטים בשגרירויות הערביות בישראל - מצרים, ירדן, מרוקו והאמירויות במפרץ, ושולחים דיווחים מסביב לשעון.
והנה, אף אחד מתאומיהם הישראלים לא הופתע לגלות שלא נאמר אפילו משפט רשמי אחד ולא נמסרה תגובה מחייבת על תוצאות הבחירות אצלנו. עוקבים בעניין עצום, ושותקים. איש לא הוציא הגה על תוצאות הבחירות, ויש כאן יד מכוונת, לא במקרה.
ובכל זאת, נאמר הרבה מאוד על ההצבעה של המגזר הערבי בישראל. על ההשתתפות, על הסדר, על הנהירה הזריזה לקלפיות. אפילו נוכחותן של הנשים הערביות, דרוזיות מוסלמיות, נוצריות ונציגות המגזר הבדואי זכתה להדהוד בעולם הערבי. זאת ההפתעה הגדולה של הבחירות, אחרי שגם בעולם הערבי הופתעו. אלפי מילים הובטחו בתקשורת הערבית על "דף חדש" ביחסים, אם נתניהו יילך. אם כי עשרות מהמשוחחים איתי ממצרים וירדן התקשו להאמין ש"הקלף המנצח", אחד מכינויו של נתניהו אצלם, נערך לפשוט את החליפה. נדים קוטייש, העיתונאי הלבנוני הוותיק המתגורר במפרץ, התעקש לטעון שהבחירות אצלנו הפכו בכלל למשאל עם - כן או לא על הקרדיט לנתניהו.
לא מפתיע לגלות שבמדינות הערביות למדו לא לתלות תקוות בקולות החיילים: "המלחמה בעזה ובלבנון ובסוריה הקצינו את עמדותיהם" מסביר לי ראש לשכת מנהיג ערבי. כמו תאומיו במדינות ערביות ימהר להסביר לי שהוא "מופתע לטובה" ו"נדהם באמת" משיעור ההצבעה במגזר הערבי. שמותיהם של מנסור עבאס, אחמד טיבי, איימן עודה וסאמי אבו שחאדה עוברים מיד ליד אצל שכנותינו הקרובות. השאלה, מה יעשו במנדטים ועם מי ישתפו פעולה. הליכוד לא בא בחשבון. אחרי שהודיעו כי לא יהיה שיתוף פעולה עם נתניהו ומפלגות "הצד השני", המנגנונים בצד השני מפגינים עניין רב מאוד ביואב סגלוביץ’. כדאי גם לשים לב שהם לא מכנים אותם, כמונו, "ערביי ישראל" אלא "ערביי 48’" עם כל המשמעויות הנגזרות. גם בעולם הערבי שואלים עכשיו - מה עושים כדי להבטיח שההישג הערבי לא יילך לאיבוד?
לעומת המעקב הצמוד אחרי ספירת הקולות אצלנו, מדינות העולם הערבי ממשיכות להפגין אדישות (כמעט) מלאה לדחיית הבחירות (עוד פעם) ברשות הפלסטינית. האירוע שנקבע (סוף-סוף) בידי אבו מאזן לחודש הבא, נדחה לספטמבר בשנה הבאה ואלוהים יעזור למועמדים ולבוחריהם. איש לא פותח פה גדול בשטחי הגדה או במדינות העולם הערבי. "אבו מאזן נראה היום כמו נתניהו" מלגלג בכיר באחת מהמדינות השכנות שמתוקף תפקידו עוקב אחרי ישראל והרשות הפלסטינית: "מי מוכן להישבע שאחד מהם, נתניהו או אבו מאזן, מוכן באמת להיפרד מהכיסא?".
ובכל זאת, אני לומדת משיחותיי עם הבכירים במדינות הערביות, יש עניין חשוב אחד שמעסיק את המנהיגים וראשי מערכות הביטחון והמודיעין, והם נוטים לסמוך בו על נתניהו: אם ישראל אכן תצא למערכה נגד איראן, עם או בלי האמריקאים (סביר מאוד שיסתמן שיתוף פעולה). ירדן, סוריה, מצרים, לבנון ובעיקר סעודיה, רוצות תקיפה - בלי מעורבות מצידן. כאן מובטח לנתניהו מיה פי אל-מיה - מאה אחוז עידוד, ברכות להצלחה, ותמיכה ענקית, אבל מרחוק.
גם בעולם הערבי שואלים עכשיו - מה עושים להבטיח שההישג של ערביי ישראל בבחירות לא יילך לאיבוד?