ביום שלישי האחרון, למרות מסעות הפחדה בלתי פוסקים, למרות ההשפלה הממוסדת של השנים האחרונות ולמרות התחושה הקשה שמישהו מנסה שוב ושוב למחוק אותנו מהמפה הפוליטית - הציבור הערבי יצא לקלפיות בהמוניו ובמו ידיו רשם לזכותו של גוש השינוי 19 מנדטים. הישג חסר תקדים שמאחוריו עומדים אזרחיות ואזרחים שחרדים לגורל המקום הזה ורוצים בטובתו, שרוצים חיים ראויים וביטחון אישי ועתיד טוב לכולם. ועל אף ההישג הזה והמוטיבציה בבסיסו, בזמן ששורות אלה נכתבות רוב ראשי גוש השינוי, מלבד יאיר גולן, ממשיכים להתנהל כאילו אנחנו לא שותפים לגיטימיים. כאילו ש-19 המנדטים הללו הם אוויר.
הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים: תוצאות הבחירות הללו משקפות את הדמוגרפיה ואת המתמטיקה הפוליטית של מדינת ישראל באופן בהיר וברור. אם המרכז הפוליטי, כולל הצדדים הימניים והשמאליים יותר שלו, לא יאזור את האומץ הפוליטי והמוסרי לבנות איתנו שותפות אמת, לא תהיה לו הזדמנות להקים ולהחזיק ממשלה לאורך זמן. זה היה נכון כבר לפני עשור, והיום זה נכון עוד יותר.
מצביעה באום אל־פחם. זו המתמטיקה הפוליטית של מדינת ישראל
(Ammar Awad, REUTERS)
האלטרנטיבה שמציגים המנדטים הערביים בפני גוש השינוי היא האפשרות היחידה. הליכה לבחירות נוספות פירושה התאבדות פוליטית של המחנה הליברלי. אם ייערכו בחירות חוזרות, נתניהו ינצח ויקים ממשלה שהפירוק וההחרבה של קודמתה ייראו לעומתה כמו קדימון חיוור. הניסיון להתחנף לימין על ידי דחיקת הציבור הערבי מחוץ לגדר, משחק ישירות לידיו של נתניהו. כשאתם מנסים להיות חיקוי זול שלו - הציבור תמיד יעדיף את המקור.
* * *
הטעות הקשה ביותר של גוש השינוי היא המחשבה שאפשר להגן על הדמוקרטיה בשיטת הפרד ומשול. הדורסנות השלטונית, הרמיסה של שלטון החוק והפגיעה בזכויות האזרח אינן נעצרות בקו הירוק או במחסומי הכניסה ליישובים הערביים. אותה מכתזית שהתיזה מים באום אל-פחם, הגיעה מהר מאוד לקפלן. אותה פוליטיזציה של המשטרה שהפקירה את הרחוב הערבי לפשיעה המאורגנת, פוגעת כעת גם בחופש המחאה של הציבור היהודי. אין דמוקרטיה שמיועדת ליהודים בלבד. כשאתם מפקירים את החברה הערבית, אתם מפקירים את קו ההגנה הראשון של הליברליזם בישראל. אין ליברליזם שמבוסס על החרמה וגזענות.
תביטו בנו מקרוב ותשאלו את עצמכם: עם מי באמת יש לכם יותר במשותף? אנחנו, הציבור הערבי והמנהיגות שלו, קרובים למצביעים של מחנה השינוי אלפי מונים מהגורמים הקיצוניים והגזעניים המאכלסים את מחנה נתניהו, שהופכים שותפים כשרים מבחינתכם כשהם נכנסים תחת מטריית "ממשלת הרוב הציוני". נכון, אנחנו לא ציונים. אבל אנחנו חרדים לבית הזה ואנחנו עובדים קשה כדי לקיים אותו ולדאוג לו ולעתידו, בכל מישור אפשרי.
השותפות בינינו תאפשר לישראל להגיע להסכמים מדיניים, לחזק את שלטון החוק, לשקם את השירותים החברתיים ולבנות דמוקרטיה יציבה, הוגנת ושוויונית עבור כל מי שחי בין הירדן לים.
גם מנועי הצמיחה של המדינה, המשק, מערכת הבריאות וההייטק אינם יכולים להתקיים ללא המעורבות והמצוינות של הציבור הערבי. זאת בשעה שהשותפות הציוניות והלא-ציוניות בקואליציה היוצאת הביאו את כלכלת ישראל אל סף תהום. ההתעקשות שלכם על הדרת הציבור הערבי ממוקדי ההכרעה אינה רק עוול מוסרי, אלא מחיר כלכלי כבד שמשלם כל משק בית בישראל.
עליכם להחליט איזה עתיד אתם בוחרים לבנות כאן. הגיע הזמן לבחור בין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לבין מנסור עבאס ויוסף ג'בארין. בין מנהיגות אמיצה, שתכתוב עמוד חדש ופורץ דרך בהיסטוריה הישראלית, לבין כניעה לפחד שתחזיר אותנו ישירות להפיכה משטרית ולמלחמת נצח על ספידים.
* * *
המפלגות הערביות מושיטות יד לגוש השינוי בלי להבדיל בין ליברמן לאיזנקוט, בין בנט לגולן. זוהי הזדמנות יוצאת דופן, כנראה האחרונה, ליצירת גוש שינוי חפץ חיים אמיתי. אנחנו, הציבור הערבי, יצרנו את ההזדמנות הזו. עבור כולנו. להתייחס אלינו כאל מצורעים פירושו לשתף פעולה עם הנרטיב שמנסה לפרק את החברה בישראל מבפנים. אסור לתת לנרטיב הזה לנצח.
משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל, הבין כבר בראשית ימיה של המדינה את היסוד החשוב הזה כשאמר: "יחסה של המדינה כלפי המיעוט הערבי הוא המבחן העליון למידת הדמוקרטיות של משטרנו ולמידת הומניותה של תנועתנו". אם גוש השינוי חרד לדמוקרטיה הישראלית, עליו לחזור לעקרון היסוד הזה.
אל תחכו למזל, אל תקוו לנס דמוגרפי. הגיע הזמן לאומץ אזרחי ופוליטי. רק אם נהיה אמיצים מספיק לשלב ידיים, נוכל ליצור שינוי אמיתי, להבטיח את עתיד ילדינו ולבנות כאן מזרח תיכון חדש, צודק ובטוח לכולנו.
