איזה כיף שבסוף כל שבוע מחכה לנו פרשה. אחרי כל כך הרבה סקרים ופרשנויות שכבר לא בתוקף אחרי שעה, אחרי כל כך הרבה מפלגות שמרעישות ונעלמות, בשבת בבוקר, בכל בתי הכנסת ברחבי העולם אנחנו פוגשים את אברהם אבינו ושרה אמנו.
פרשת השבוע, פרשת "וירא", מספרת לנו עליהם. על אנשים שהפיצו לראשונה אמונה, שלימדו אותנו על הכנסת אורחים, על תפילה, על חסד, על ארץ ישראל, שהתמודדו עם אתגרים וקמו. הזוג הזה הוא ככל הנראה המשפיע ביותר על האנושות, עד היום.
כשהתורה מנמקת מדוע דווקא אברהם נבחר להיות היהודי הראשון, אבי האומה, הנימוק הוא מרתק. אלוקים אומר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".
כלומר, אני מכיר אותו, אומר אלוקים, ולצד כל פעילויותיו, אברהם הוא קודם כל הורה טוב ומורה טוב. מחנך. הוא יידע להמשיך את הדרך הטובה הזו בעולם. ואכן, בפרשה נולד בנו יצחק ובגיל שמונה ימים נערכת ברית מילה ראשונה לתינוק יהודי אי פעם.
אבינתן אור, פרשת וירא, אנדרטת "אתם של ישראל?" בשדרות, יריד עלייה בבריטניה
(צילומים: שלו שלום, רון פרסי)
יש הרבה סוגים של תפקידים ושליחויות. אחרי שבוע של עיסוק כמעט 24/6 בפוליטיקה, הפרשה מזכירה לנו בשבת שגם תחומי המשפחה והבית, הרוח והדעת, החינוך והתורה, ההתנדבות והעשייה משפיעים על העולם.
*
יש שני משפטים חזקים שהולכים איתי כבר שלוש שנים, כמעט מאז תחילת המלחמה. נזכרתי בשניהם השבוע. כשהמצב הפוליטי עדיין לא ברור, ואפילו לא ברור מתי הוא יתבהר, אולי הם יעשו קצת סדר בראש גם לכם.
המשפט הראשון הוא של רומי סויסה. ילדה בת שש, ששני הוריה נרצחו ברכב המשפחתי בבוקר 7 באוקטובר ההוא, בעיר שדרות. היא ניסתה לקרוא לעזרה במושב האחורי של המכונית. כשהתקרב לשם שוטר, רומי הקטנה שגוננה על אחותה הקטנה עוד יותר, שאלה אותו שאלה שהגיעה מעומק נשמתה: "אתם של ישראל?".
היא לא שאלה אם הוא של מדינת ישראל, משטרת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל או תורת ישראל. היא שאלה אותו: "אתם של ישראל?" כלומר: אתם בצד שלי, בצד של הטובים, בצד של החיים, בצד של האור?
המשפט הזה הפך למטבע לשון. הוא גם הונצח מאז על אנדרטה בעיר שדרות. חברה שלי שגרה שם שלחה לי את התמונה הזו השבוע, אחרי שפורסמו תוצאות הבחירות המבלבלות.
זה נראה כאילו אין מנצחים השבוע, היא כתבה, אבל יש מנצחים. רע"מ והמפלגה המשותפת. כשהחלו להתפרסם הפוסטים בפייסבוק של חברי הכנסת הערבים החדשים, הכל כך אנטי-ישראלים, כשיצא סרטון שבו הניצחון מוקדש ל"בני עמנו בעזה, בגדה המערבית ובירושלים הכבושה" ול"אסירים בבתי הכלא", כשהמנצחים בבחירות שרו את המנון פלסטין הכבושה – היא שלחה לי ללא מילים את התזכורת הזו.
זו לא גזענות, זו הישרדות בסיסית. זו הבנה מי מזדהה עם האויב ומי – למרות המחלוקות – אח. אפשר להסב מבט, כמו שעשינו שנים מול חמאס ה"מורתע", ואפשר להבין שיש פה בירור עמוק, הזדמנות להתמודד עם אתגרים ממשיים. צריך רק להקשיב למה שערביי ישראל אמרו לנו השבוע בגלוי.
אתם של ישראל? שאלתי את עצמי מול הסרטונים האלה השבוע. כבר שלוש שנים מהדהדת באוויר השאלה הזו של רומי. לא יכול להיות שבבחירות הראשונות אחרי הטבח, לא נוכל לתת לה תשובה ברורה.
*
המשפט השני הוא של דיצה אור, אימו של החטוף אבינתן. אנשים רבים מדברים במונחים אפוקליפטיים. סוף המדינה, חורבן הדמוקרטיה, קץ המפעל הציוני. ראיתי פוסטים של פעילים פוליטיים שכותבים עד כמה הם חורקים שיניים, לא נושמים, לא ישנים.
הבחירות חשובות, הסוגיות שעל הפרק קריטיות, אבל רגע. יש לנו סיפור גדול, יש לנו קשר אל הנצח, יש לנו ניסיון היסטורי עצום בליפול ולקום, ובעיקר – יש אלוקים. אל תנסו להחליף אותו בניהול המציאות. פשוט תנסו לפעול במציאות כמיטב יכולתכם.
וכאן מגיע המשפט שעוזר לי. ראיינתי את דיצה בתקופה הקשה ביותר בחייה. היא לא ידעה אם בנה חי או מת. ואז היא אמרה לי: "לסיפור שלנו יש סוף טוב. ואם זה לא טוב – זה עדיין לא הסוף".
קחו את זה מהסיפור הפרטי של אבינתן, לסיפור של כולנו. ולא משנה מה אתם חושבים על התוצאות – קחו נשימה.
*
ואפרופו סיפור משותף וטוב, השבוע בלונדון התכנסו 1,200 אנשים שמבינים לאן הסיפור שלנו הולך, ורוצים להצטרף. יריד עלייה גדול נערך שם, ושוב, ההשתתפות של היהודים הבריטיים שברה שיאים, כמו בעוד קהילות רבות בעולם.
לא ראיתי סיקור תקשורתי למגה-אירוע הזה. אחת התגובות המשמעותיות ל-7 באוקטובר, לעליית ראש עיריית ניו-יורק זוהראן ממדאני, לאיסלאם הקיצוני שכובש את אירופה, להפגנות טרוריסטיות ואלימות ברחובות היבשת – היא השיבה של היהודים הביתה. אתם מדמיינים את ישראל עם מאות אלפי יהודים חדשים מאירופה ומארצות-הברית? או שמותר לסקר רק תרחישי אימה מבהילים?
מתוך כל העולים הפוטנציאליים בבריטניה, היו ביריד 130 רופאים ואנשי מקצועות הבריאות. יהודים שמסתכלים על הבחירות התוססות והדמוקרטיות בישראל, מסתכלים על העשן שמיתמר מעל לפריז ולאירופה כולה, ומבינים מה הכיוון של משפחתם.
במסגרת התוכנית הזו, ששמה MedEx, כבר עלו לארץ יותר מ-1,300 רופאים בשנתיים האחרונות, מקנדה, צרפת, אוסטרליה, ארגנטינה ועוד, ומתוכם כ-30 רופאים מבריטניה. היעד של התוכנית היה להביא לישראל 2,000 רופאים בתוך חמש שנים, ויותר ממחצית מהיעד כבר הושגה מזמן.
הרופאים עברו בין הדוכנים השונים, בחנו אפשרויות תעסוקה בעוטף עזה, בגליל, בנגב, וחלקם כבר עברו במקום בחינה להערכת רמת העברית שלהם. מיטב המרכזים הרפואיים בישראל הגיעו לשם כדי לחזר אחריהם.
ואחרי הבחירה הזו – בבחירות הבאות הם כבר יצביעו כאן, בעזרת השם. אז ברוכים הבאים. אתם של ישראל.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "היהדות היא ההתעקשות שלהיסטוריה אכן יש משמעות" (הרב פרופ' יונתן זקס, שבשבת ימלאו שש שנים לפטירתו)
