ישראל נכנסת לתקופה די ממושכת של אי-ודאות פנימית וחיצונית, וזו תגבה מחיר מכולנו. אכן הסיבוך רב. קהיליית העסקים היהודית בארה"ב, ובמיוחד קהיליית המיליארדרים תומכי נתניהו (ותומכי טראמפ), לוחצת עליו להקים ממשלה "בלי סמוטריץ' ובן גביר". אחד הקולות המובילים והמשפיעים בה הוא של מייסד ומנהל קרנות גידור והון סיכון ביל אקמן, מתומכיו הנלהבים של ביבי (שוויו הכספי: 12.5 מיליארד דולר), שאמר בריאיון ל"ממון": "נתניהו עשה עבודה טובה אחרי 7 באוקטובר, אבל רובצת לפתחו בעיה גדולה אחת - השרים סמוטריץ׳ ובן גביר. הם גורמים נזקים גדולים לישראל". אקמן קרא במפורש לנתניהו "לא לצרף את בן גביר וסמוטריץ' לקואליציה העתידה שלו. בלעדיהם היא תהיה טובה הרבה יותר". אקמן לא דיבר רק בשמו; מיליארדרים נוספים מפצירים בביבי להשתחרר מהחיבוק ההרסני של בן גביר וסמוטריץ', ולחתור לכינון ממשלת "מרכז-ימין מתונה".
נתניהו קולט את המסר. יש לו כבוד גדול לכסף יהודי גדול. אף שהמשימה להקים "קואליציה של מרכז" נראית עכשיו כמעט בלתי אפשרית, נתניהו יחתור אליה. צפויה לנו תקופה מורטת עצבים של תהפוכות וחוסר ודאות.
(ZCOOL HelloRF, Shutterstock)
שלוש טעויות
תוצאות הבחירות לכנסת איכזבו את גוש השינוי. האם יופק מהן הלקח - ומה הוא בעצם הלקח? הנה שלושה:
1. ההמונים שהציפו את מרכזי הקניות אמרו את דברם בקלפיות. רוב הציבור בארץ מרוצה ממצבו הכלכלי. זו טענה שהועלתה כאן פעמים רבות, והוכחה בתוצאות ההצבעה. נשכח "יוקר המחיה", נשכחו החובות, הגירעונות והחששות מסנקציות. למרות שלוש שנים של מלחמה, רמת החיים הריאלית היום גבוהה ממה שהייתה לפניה. מצבן היחסי של השכבות החלשות, כולל החרדיות, דווקא שופר בשיעור חריג. לא מעטים מהמפונים בצפון המדינה זכו למענקים נדיבים, שאיפשרו להם אפילו טיול מהיר לחוץ לארץ; לא שכחו לביבי את המתנה. גם העשירונים לא סבלו; התעשרו יפה.
תחזיות החנק הכלכלי האפוקליפטיות שהעלה ראש הממשלה נתניהו בסיומה של מערכת הבחירות לא הותירו רושם על הציבור הרחב. עוד עדות לאמינות האפסית שמייחסים הישראלים לדבריו. אז אמר.
המשגה של גוש השינוי בהקשר זה: הוא לא הציג תוכנית חלופית המבטיחה עתיד כלכלי טוב יותר. אף שכלכלני ישראל התגייסו לשורותיו, קולם המקצועי לא נשמע במערכת הבחירות של הגוש. נשאר לכן רק הקול של ביבי, וזליכה גם.
2. שני הדגלים, שתי קריאות הקרב העיקריות שהרימה האופוזיציה: ועדת חקירה ממלכתית למחדל ביטחוני שהתרחש ב-7 באוקטובר וגיוס בחורי ישיבות המשתמטים מצה"ל לא הרעידו את הלבבות של כל הציבור. ככל שחלף הזמן, נשחקה ההשפעה האלקטורלית שלהן.
המשגה של גוש השינוי: גיוס המשתמטים החרדים לצה"ל נותר יעד בלתי מציאותי בעליל, שתועלתו הביטחונית לא ברורה ויישומו בפועל לא מצליח כבר חמישה עשורים. בינתיים השתתפות הגברים החרדים בתעסוקה עלתה לאחרונה לשיא חדש. באשר למחדלי המלחמה בחמאס, עשרות הספרים והתחקירים שפורסמו בנושא עשו את העבודה במקום הוועדה - ולא הביאו להדחת נתניהו.
3. בעקביות מצמררת נמנעו ראשי מפלגות השינוי מלגעת בנושא הפלסטיני הדליק. השיח האופוזיציוני התעלם ממנו, והסתפק בשכפול לא-ממש-מוצלח של סיסמאות נתניהו.
האופוזיציה אומנם הזהירה בזעקה גדולה מפני סנקציות כלכליות הרסניות שיוטלו על המשק הישראלי "אם לא תוחלף הממשלה" אבל לא סיפקה תשובה לשאלה איך מונעים אותן. שום ראש מפלגה מהמפלגות הגדולות בגוש לא התחייב להקפאה (או להשהייה זמנית) של בנייה חדשה בהתנחלויות ביהודה ושומרון - הקפאה שממשלת נתניהו הסכימה לה לשנה שלמה מנובמבר 2009 עד אוקטובר 2010 כדי לפתוח ערוץ למו"מ על הסכם עם הרשות הפלסטינית - ושיכולה למנוע סנקציות כלכליות. אזהרותיהם מפני ההשלכות הכלכליות של הסנקציות שבפתח נשמעו חלולות.
הערבים נוהרים
הזינוק בשיעורי ההצבעה של המגזר הערבי כבר תויג כהפתעה הגדולה של בחירות לכנסת 2026. גם חקירת שב"כ על "שוחד בחירות מקטאר" לא תשנה מהותית את התמונה. אבל במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן לא הופתעו; אדרבה, ציפו לכך. ראש המכון, הכלכלן פרופ' צביקה אקשטיין מסכם את המחקרים של "המרכז למדיניות כלכלית בחברה הערבית" הפועל במסגרת המכון: בעשר השנים מ-2012 עד 2022 התרחש שינוי של ממש במצבה הכלכלית של האוכלוסייה הערבית בישראל. ההכנסה הריאלית מעבודה גדלה בקצב כמעט כפול משל האוכלוסייה היהודית, שיעורי העוני ירדו באופן ניכר, תעסוקת נשים עלתה בחצי, נרשמה התקדמות ניכרת בהשקעה בתשתיות ובהון האנושי. ועדיין, קובע פרופ' אקשטיין, הפערים הכלכליים, החברתיים, התעסוקתיים והחינוכיים מול החברה היהודית עמוקים, כואבים ומקוממים דווקא בגלל השיפור שכבר הושג. ההכנסה מעבודה של גבר ערבי עדיין נמוכה ב-47% מגבר יהודי ושל אישה ערבייה ב-70% מאישה יהודייה. גם בשורה של מדדים חברתיים-כלכליים אחרים, כולל שיעור של צעירים חסרי מעש, התמונה דומה: המצב בחברה הערבית ירוד לפחות בחצי לעומת היהודית.
לפי פרסום מיוחד של המרכז למחקר ולמידע של הכנסת מאביב השנה, שנכתב בידי ד"ר נטע משה, תוכנית החומש לקידום ופיתוח של חברה ערבית שאושרה בממשלה ב-2021 עם תקציב כולל של כ-25 מיליארדי שקלים קוצצה מאז במיליארדים רבים ומומשה בפועל בחמישית בלבד עד סוף 2024 (וברבע עד כה, לפי הערכות מעודכנות). פרופ' אקשטיין: "אין חשיבה אסטרטגית על קידום החברה הערבית, אין תוכנית מקיפה לדיור, תחבורה, תעסוקה איכותית וכמובן מיגור הפשיעה. מערכת הלימודים בה מצויה בפיגור עצום מול תקנים מקומיים ובין-לאומיים".
"בסוף 2026 מסתיימת התוכנית החמש-שנתית לקידום החברה הערבית", מוסיף פרופ' אקשטיין, "ואנחנו במכון אהרן הכנו מסגרת מפורטת לתוכנית חדשה. הצגנו אותה לאוצר, אך שם היססו לאמץ אותה - ככל הנראה מטעמים פוליטיים-מפלגתיים".
כך נוצר הפרדוקס. מצד אחד "החברה הערבית הייתה בעשור שחלף אחד ממנועי הצמיחה של הכלכלה הישראלית", קובעים הכלכלנים, ומצד שני "היא חשה עדיין מוזנחת ודחויה, ולא בלי סיבה". המציאות הזו הולידה את המהפך: הציבור הערבי הבין שעליו לקחת את גורלו בידיו ושהדרך לכך היא נוכחות פוליטית בעלת משקל במוקדי ההחלטות, קודם כל בכנסת. אומר חוקר ותיק של חברה ערבית במוסד ממלכתי: "הציבור הערבי בישראל החליט להיאבק פוליטית למען עצמו ולא להפקיד את גורלו בידי פוליטיקאים יהודים בלבד. זו תפיסה חדשה שנגזרת ממנה גם הנהירה המסיבית לקלפיות. היא מעידה על קבלה של כללי המשחק של הדמוקרטיה הישראלית ועל רצון גלוי להשתלב בה. מתוצאות הבחירות ב-27 באוקטובר אני מסיק", מסכם אותו החוקר, "שלא רחוק היום שבו יכהנו פוליטיקאים ערבים בתור שרים ואפילו שרים בכירים בממשלות ישראל. זה כבר מהפך בלתי נמנע".
שיר הלל לנשארים
רבבות ישראלים טסו אלינו מִנֵּכָר כדי להצביע בבחירות לכנסת. הם שבים לארצות מגוריהם בתחושת החמצה, מאוכזבים מהיעדר הכרעה. להם, ולעוד אלפים שפנו בימים האחרונים בבהילות לקונסוליות לברר את אפשרויותיהם להשיג אזרחות זרה, אני מביא כאן פרק קצר משירו של יהודה עמיחי "סתיו, אהבה, פרסומת".
"אני רוצה לשיר שיר הלל לכל מה שנשאר
פה איתנו ולא עוזב ולא נודד כציפורי הנודד
ולא פורח צפונה ולא דרומה ולא שר 'לבי במזרח
ואנוכי בקצה מערב'. אני רוצה לשיר לעצים
שאינם משליכים את עליהם וסובלים להט קיץ וקור חורף
ולבני אדם שאינם משליכים את זיכרונותיהם
וסובלים יותר מבני אדם שמשליכים הכל.
אבל מעל לכל רוצה לשיר הלל
לאוהבים שנשארים יחדיו לשמחה ולצער ולשמחה.
לעשות בית, לעשות ילדים, עכשיו ובעונות אחרות"
הקטע נכלל בקובץ שירים "פתוח סגור פתוח", מיד אחרי השיר "בני מתגייס לצבא".
