בתחילת מבצע "שאגת הארי" כשהמדינה נכנסה ויציאה מהמקלטים, למוזיקאי אולי דנון נפער איזה בור בחיים. מתוך השעמום הוא נכנס לפייסבוק ואז קלט פוסט של מישהו קצת מטורלל שהספיד את עלי חמינאי כמשורר גדול וכאיש רוח שחוסל על ידי המשטר הציוני. "חיפשתי על חמינאי קצת מידע ונתקלתי בתרגום לאנגלית לשיר שלו שהוא די גרוע ויש בו הרבה הלקאה עצמית", מתחיל דנון. "זה הפתיע והצחיק אותי ואז הלחנתי את זה בשלוש דקות ושלחתי ליונתן בלומנפלד. יונתן, מתוך השעמום שלו, שאל אותי אם יש עוד דיקטטורים שכתבו שירה ויצאנו למסע וגילינו שמדובר בתופעה נרחבת ממש".
השניים החלו להלחין את השירים שכתבו כמה מהדיקטטורים האכזריים של המאה ה-20, ובהם יוזף סטלין, קים איל סונג, מועמר קדאפי, רדובאן קאראג'יץ', סדאם חוסיין ועוד, מבלי לקחת את עצמם ברצינות. אלא שהדחקה הפרטית שלהם הפכה לתופעה. מה שהחל באירוע הפאצ'ה קוצ'ה האחרון, צמח לארבע הופעות סולד-אאוט בהיכל התרבות בתל-אביב, ולמופע "שירים ורשעים" שיעלה ב-4 בנובמבר במוזיאון תל-אביב.
"הדחקה יצאה משליטה". חברי המופע "שירים ורשעים"
(צילום: נועה אלעד)
איך מוצאים את הלחן שיתאים לטקסט?
"עם כל שיר יש לנו פיצוח אחר. יש למשל שיר של מאו דזה-דונג, שמתחיל בתיאור נוף פסטורלי שמיד זרק אותנו לקאנטרי. את המילה 'טונדרה' שהייתה שם הפכנו למשהו כמו סנדרה ששרים עליה שיר אהבה. הדחקה יצאה משליטה אבל אני נהנה גם מהקלילות שבעניין. אבל למרות שעל פני השטח זה נשמע שטוח, כן יש עומק והצצה למשהו מפחיד על נפש האדם בגרסה הכי קיצונית שלה".
למרות שלדברי דנון כל "כוכבי" המופע הם משוררים די גרועים (ואנשים גרועים עוד יותר), רדובאן קאראג'יץ', מי שעמד בראש הקהילה הסרבית בבוסניה והרצגובינה לאחר פירוק יוגוסלביה, היה בכל זאת משורר אמיתי. "יש לו שיר בשם 'סרייבו' שהוא כתב עשרים שנה לפני שמלחמות הבלקן פרצו ועולם הדימויים שלו די מסעיר", מסביר דנון, "יש ראיון שלו עם משורר רוסי מזמן המלחמה שבו הוא מצטט את עצמו ואומר שהוא כתב את הדברים האלו לפני עשרים שנה. עצם זה ששיר חזק ועובד כל כך זה מטריד, בטח בדרך שבה הוא מגייס אותו לטובת המלחמה, בזמן שמרססים את העיר בלי הבחנה".
כדי לתרגם את הגגים והזעזוע הזה למופע, דנון ובלומנפלד גייסו שני חברים-מוזיקאים - יונדב הלוי ונדב הולנדר.
במופע יתארח גם עו"ד ברק כהן, פעיל חברתי בולט ומוזיקאי. "בגלל שאנחנו שני מוזיקאים עגמומיים ולמרות שיש בדיחות במופע, אין חפלה, והרגשנו קצת צורך להרים", אומר דנון. "ברק הוא אביר חופש ביטוי ישראלי ולעשות את זה איתו על הבמה הרגיש לנו מאוד טבעי".
