ב-12 בנובמבר 1961, השבוע לפני 65 שנה, נולדה באונשט שברומניה מי שתהפוך לאחת הדמויות האגדיות ביותר בתולדות הספורט העולמי - נדיה קומנץ'. הסיפור שלה אינו רק רצף של מדליות ונתונים סטטיסטיים, אלא של שלמות אנושית ששברה מוסכמות, ניצחה מחשבים והפכה לסמל של התנגדות, חירות והתחדשות. השיא היה בקיץ 1976, כשקיבלה באולימפיאדת מונטריאול את הציון העגול 10, אבל הכל התחיל יותר מעשור לפני כן.
נדיה לא נולדה במרכז ספורט נוצץ, אלא בעיר קטנה ברומניה. אמה, שטפניה, הבחינה באנרגיה הבלתי נגמרת של הילדה הקטנה ובנטייתה לקפוץ ולטפס על כל רהיט אפשרי בבית. כדי לתעל את המרץ הזה לאפיקים מועילים, היא רשמה אותה לחוג התעמלות. בגיל שש, בזמן ששיחקה בחצר גן הילדים, צדה את עינו של המאמן האגדי והקשוח בלה קארולי, שחיפש טאלנטים מקומיים. קארולי ראה שתי ילדות קטנות משחקות בחצר, וכאשר ניגש אליהן, אחת מהן מיד ברחה ואילו השנייה - נדיה - נעמדה והסתכלה עליו במבט בוחן.
המפגש הזה הניח את היסודות לשיתוף פעולה ספורטיבי תובעני. קארולי הקים פנימיית ספורט מיוחדת שבה חיו הילדות בתנאים ספרטניים, תחת משטר אימונים נוקשה שנמשך שעות על גבי שעות מדי יום. נדיה, שחונכה למשמעת ברזל ולשאיפה בלתי מתפשרת לדיוק, פיתחה יכולת ריכוז עילאית, שליטה אבסולוטית בכל שריר בגופה ויכולת לבצע אלמנטים אוויריים מסובכים בדיוק כירורגי. היא החלה למשוך תשומת לב כבר בגיל 13 וחצי כשזכתה באליפות אירופה בקרב-רב, אבל העולם לא היה מוכן למה שהכינה לו שנה מאוחר יותר.
18 ביולי 1976, המשחקים האולימפיים במונטריאול. קומנץ' בת ה-14 ושמונה חודשים עלתה להתחרות כשהיא אלמונית יחסית לקהל הרחב, אך תוך שניות הפכה למוקד העניין. היא עלתה על המקבילים המדורגים וביצעה תרגיל עוצר נשימה שהסתיים בנחיתה מושלמת על רגליים צמודות ללא תזוזה. הקהל באולם ידע שחזה במשהו נדיר, והשופטים - בצעד חסר תקדים - החליטו פה אחד להעניק לה את הציון המושלם 10.
אלא שכאשר הגיע הרגע להציג את הציון על לוח התוצאות האלקטרוני באולם, הייתה התנגשות בין הגאונות הספורטיבית למגבלות הטכנולוגיה. חברת השעונים השווייצרית "אומגה" שאלה מראש את הוועד האולימפי אם יש צורך להתאים את הלוחות הדיגיטליים לארבע ספרות כדי לאפשר הופעה של הציון 10.00. התשובה שקיבלו הייתה חד-משמעית: "אין צורך, בהתעמלות מכשירים אולימפית ציון מושלם אינו אפשרי מבחינה מעשית". משום כך, הלוחות יוצרו עם שלוש ספרות בלבד, כך שיכלו להציג לכל היותר 9.95.
וכך, כאשר ניתן הציון המושלם, הלוח הציג את המספר 1.00. הקהל נותר לרגע בהלם מוחלט, אבל מהר מאוד הבינו כולם את האמת: הציון היה 10.00, והמערכת פשוט לא יכלה להכיל את המספר בן ארבע הספרות. קומנץ' קיבלה באותם משחקים שש פעמים נוספות את הציון המושלם וגרפה שלוש מדליות זהב, אחת מכסף ואחת מארד.
בריחה דרך ההרים
ההצלחה הפנומנלית במונטריאול הפכה את קומנץ' בן לילה לגיבורה לאומית ברומניה הקומוניסטית, אך ההישג הספורטיבי הפך במהרה למלכודת דבש מסוכנת. שליט רומניה ניקולאה צ'אושסקו ורעייתו אלנה, ראו בה נכס תעמולה ממדרגה ראשונה. נדיה הפכה ל"גיבורה של העבודה הסוציאליסטית", קיבלה עיטורים רשמיים והוכרחה להשתתף באירועים ממלכתיים בלתי נגמרים שנועדו להאדיר את המשטר.
אולם מאחורי החזות הנוצצת, חייה הפכו לסיוט. שירות הביטחון החשאי, הסקוריטטה, פיקח על כל צעד ושעל שלה. נמנע ממנה לצאת לבד לחו"ל, דרכונה הוחרם באופן קבוע, וחייה הפרטיים נרמסו לחלוטין. היא הפכה למעשה לבת ערובה של משטר רודני שביקש לנצל את תהילתה הבינלאומית כדי להסוות את המצוקה הכלכלית הקשה שבה חיו אזרחי המדינה. הלחץ הנפשי העצום, הבידוד והתחושה שאין לה שליטה על חייה גם אחרי שפרשה מפעילות ספורטיבית הביאו אותה לא פעם אל סף ייאוש עמוק, ואף לניסיונות להימלט מהמדינה.
שבועות ספורים לפני נפילתו של משטר צ'אושסקו בדצמבר 1989, הבינה קומנץ' שחייה נמצאים בסכנה ממשית ושעליה לפעול באופן מיידי. וכך, בלילה אחד היא יצאה יחד עם קבוצת צעירים נוספים למסע בריחה רגלי דרך ההרים המושלגים לעבר הגבול עם הונגריה. הם הלכו שעות רבות בקור המקפיא, מתחמקים מסיורים של משמר הגבול, עד שהצליחו לחצות את הגבול באופן בלתי חוקי.
מהונגריה המשיכה קומנץ' לאוסטריה ומשם טסה לארה"ב, שם התקבלה בהערצה עצומה ובמעמד של מבקשת מקלט מדיני. הבריחה שלה הייתה סמל נוסף לקריסתו הקרבה של מסך הברזל, והעניקה לה בפעם הראשונה בחייה את הזכות הבסיסית להחליט על גורלה בעצמה. בארה"ב עסקה קומנץ' בשיווק קו של בגדי התעמלות, לבנים, ציוד אירובי ואף דיגמנה שמלות כלה.
בשנת 1994 היא התארסה למתעמל בארט קונור, זוכה מדליית הזהב על המקבילים באולימפיאדת לוס-אנג'לס, שאותו הכירה לראשונה בגביע אמריקה ב-1976. באותה שנה היא חזרה לרומניה, שבינתיים השתחררה מהמשטר הקומוניסטי, לראשונה מאז שערקה. קומנץ' וקונור נישאו בבוקרשט באפריל 1996, ולזוג נולד בן עשר שנים מאוחר יותר.
כיום, קומנץ' ובעלה מנהלים אקדמיה להתעמלות במרמן, אוקלהומה, והיא מקדישה את חייה לפילנתרופיה, לקידום ספורט נשים, ולתמיכה בספורטאים צעירים ברחבי העולם. היא משמשת כנשיאת כבוד של הוועד האולימפי ושל איגוד ההתעמלות הרומני, ופעילה בארגונים אולימפיים בינלאומיים.
מאזן המדליות של נדיה קומנץ'
במשחקים האולימפיים: 5 זהב (3 במונטריאול ו-2 במוסקבה), 3 כסף (1 במונטריאול ו-2 במוסקבה), 1 ארד (מונטריאול) | באליפויות עולם: 2 זהב ו-2 כסף | באליפויות אירופה: 9 זהב, 2 כסף ו-1 ארד.
