סרטי טבע ומשחקי כדורגל בשידור חי הם לרוב תכנים שקשה לדמיין ביחד, אבל צפייה בכמה עשרות משחקים בליגת העל העונה, גרמה לי לחשוב על דייויד אטנבורו האגדי. נו, אתם יודעים, האיש שמזוהה יותר מכל עם סרטי הטבע המפורסמים של ה-BBC, שהקריינות הרהוטה והאיטית שלו היוו פסקול לכל זברה, תנין או לוטרה מתועדת מאז שנות השבעים. חשבתי עליו דווקא תוך כדי צפייה במשחקים של קבוצות הכדורגל הבכירות בישראל, ויכולתי ממש לדמיין אותו מגולל באוזניי באנגלית אוקספורדית את סיפור הכחדתו של אחד המינים החשובים ביותר בטבע: שחקן ההגנה הישראלי.
תריצו בראש לרגע את חוליות ההגנה של חמש הקבוצות הגדולות והעשירות בכדורגל הישראלי, ותגלו שמניין שחקני ההגנה בהרכב שלהן יכול - ביחד - למלא בקושי קיה פיקנטו. אני מדבר גם על צמדי בלמים, וגם על המגינים בצדדים. בהפועל ת"א למשל, אין שחקן הגנה אחד בהרכב שיודע מהי השורה הראשונה בהמנון. מכבי חיפה ובית"ר ירושלים מסתפקות בישראלי אחד בהגנה וגם זה לא תמיד, ורק הפועל באר-שבע ומכבי ת"א מרחיקות לכת עד שני שחקנים ישראליים בחוליה האחורית שלהן, וגם שם זה הרבה בגלל ענייני פציעות או רוטציה.
פעם היו פה בלמים. בנאדו
(ראובן שוורץ)
נכון, בלמים זרים הסתובבו ברחבה שלנו כבר מאז שנות התשעים, אבל כמעט תמיד הם היו שם לצידו של בלם ישראלי, ומגינים זרים זה בכלל משהו שעד לפני כמה שנים הרגיש כמו בזבוז של הקצאה. בכלל, נדמה כאילו חלף לו דור הבלמים שנתפסו כמוסדות - אריק בנאדו, שמעון גרשון, טל בן חיים ודקל קינן - אבל הדור שהיה אמור לבוא במקומו מאחר בסגירה.
זאת בדיוק הסיבה שההגנה הישראלית שתוזמן למשימה הקרובה בליגת האומות תהיה מורכבת משילוב בין חבר'ה שאתם בקושי יודעים איך הם נראים כמו נעם שטייפמן וניקיטה סטויאנוב, לבין וטרנים שבקושי משחקים בקבוצות שלהם כמו אלי דסה ועידן נחמיאס.
השאלה הגדולה כאן היא איך הגענו למצב כזה. איך שחקנים כמו רוי רביבו וסתיו למקין הם הבלחות לא מייצגות של שחקן ההגנה הישראלי. הרי התפיסה המקובלת היא שבניגוד לשחקני התקפה טכניים ויצירתיים, המגן המודרני- ובוודאי הבלם - הם מקצועות כדורגל מהסוג שאפשר ללמד ולעצב מגיל צעיר. אז אמנם אוכלוסיית נועלי הפקקים בישראל היא כנראה צנומה ונמוכה יותר בהשוואה לאירופה, אבל יש לי הרגשה שהבעיה מתחילה ממקום אחר. נגיד, מזה שרוב ההורים והמאמנים פה מפנטזים יותר על תואם מנור סולומון, ופחות על תואם רז שלמה. מצד שני, לשמוע שוער ישראלי מכוון חומה או גוער בחברים באנגלית זה בכל זאת אתנחתא קומית קטנה.
