ביום חמישי, בשעה 07:15 בבוקר, התראיין ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה ונציג מפלגת הציונות הדתית בוועדת הבחירות המרכזית, בכאן ב'. כמו עמיתיו לקואליציה היוצאת, הוא הקדיש את דבריו להתקפה על המפלגות הערביות ומצביעיהן. אלא שהפעם, באוזניהם של שותפי הסוד לחקירה החשאית, היה בדברים יותר מתעמולה מוכרת.
רוטמן דיבר על "שוחד בחירות בהיקפים שמדינת ישראל לא ידעה", ועל "סטפות של תלושי דלק, שכל בן אדם שמגיע לקלפי מקבל אותם". הוא חזר והזכיר "שוחד בחירות המוני... מעורבות לא-חוקית ועבריינית", וטען כי אותה מעורבות מגיעה מגורם זר. לדבריו, "שוחד בחירות מטיל עננה כבדה מאוד על תוצאות הבחירות". הוא גם סיפר שפנה בעניין לשב"כ.
(הרצל יוסף)
הדברים עשויים להעיד על היכרות עם פרטי החקירה החשאית שמנהל שב"כ, ואולי גם עם המכתב ששלח בלילה הקודם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, לראש השירות דוד זיני. המכתב עסק בחשדות למימון זר ולהשפעה פסולה על הבחירות. הציבור טרם ראה אותו.
רוטמן גם רמז לתוצאה הפוליטית: הוא סירב לקבל את התוצאות הכמעט-סופיות, ששיקפו את תבוסת גוש נתניהו. "כרגע מאוד ברור שאם הנושא הזה לא ייבדק, לא יהיו תוצאות אמת", אמר. החקירה עוד התנהלה, לקמפיין כבר היה פסק דין.
הפער בגרסאות הוועדה
כשעתיים אחר כך פורסם בחדשות 12 המכתב הסודי ועימו פרטים נוספים, סודיים עוד יותר, שמפאת הזהירות לא נכתבו אפילו שם. בתוך דקות התפשט קמפיין עצום, במסר אחיד: המפלגות הערביות וקטאר גנבו את הבחירות. הדרישה התרחבה מפסילת חלק מהקולות לפסילת כולם ולבחירות חוזרות.
המכתב נשלח בשלושה העתקים: לזיני ולשני נמענים בוועדה. בוועדה ובשב"כ מכחישים שהדליפו. בסביבת נתניהו, המרבה להתלונן על הדלפות, לא ניכרה הפעם בהלה מן הדלף הרגיש. ההודעות על הערבים שגנבו את הבחירות דווקא זרמו היטב.
בתשובה לפניית סגן יו"ר הוועדה, ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), מספר שעות מאוחר יותר, כתב דין ליבנה, ממלא מקום מנכ"ל הוועדה, כי "משמדובר בחקירה מתנהלת ומידע מסווג מאוד", אין אפשרות לחלוק אותו אפילו עם חברי הוועדה עצמה מעבר למה שצוין במכתב. אותה סודיות לא הפריעה לפרטים להגיע לרוטמן, ואף לציוציו של יאיר נתניהו שהפגין ידע ייחודי במתרחש בחקירה.
השוואה בין המכתב של סולברג לבין התשובה של ליבנה, למרות שחלף זמן קצר בין אחד לשני – זמן שרובו היה בשעות לילה ושלא היו בו עדכוני חקירה – מעלה שוני מהותי. סולברג מדבר על "חשדות חמורים להשפעה פסולה באמצעות מימון זר מידי גורמי חוץ הפועלים נגד האינטרס הישראלי, על הבחירות", על הצורך בחקירה "לשם שמירה על טוהר הבחירות לכנסת" וכדי לוודא שמונעים פגיעה "בסדרי המשטר הדמוקרטי". בעוד ליבנה אומר שהבחירות "התנהלו כדין", אופן ההצבעה התקין בקלפיות "נשמר מכל משמר" וכי "אין שחר לטענות בדבר פגיעה שיטתית בטוהר הבחירות".
קשה להבין כיצד אותה ועדה, בהפרש של מספר שעות, מנפיקה שני מכתבים, שבעוד ברור מהם (וברור בכלל) כי אם יש חשדות צריך לחקור אותם – עולה מהם רוח שונה לחלוטין לגבי אפשרות ההשפעה של החשדות הללו, אם בכלל יאומתו, על הבחירות.
גורם מודיעיני בכיר שנחשף לחומרי החקירה מתאר תמונה קרובה הרבה יותר למכתב של ליבנה, ובוודאי רחוקה מהפרסומים על סכומי עתק שקנו את התוצאה. "אין פה שום אינדיקציה להטיה של הבחירות כבחירות", הוא אומר, "אין לך מידע קשה על כסף שניתן לאנשים, או על כרטיסי דלק שניתנו". החומר נמצא "כמה צעדים אחורה (בנתיב זרימת הכסף, ר"ב)". גם זהות המעורבים, היקף הפרשה והזיהוי התקשורתי של המדינה המעורבת אינם בהכרח כפי שהוצגו, לדבריו.
גם גורם ממשלתי בכיר הבקיא בפרטים מבחין בין חשדות חמורים, שלדבריו ראשיתם מבוססת היטב במידע מודיעיני, לבין החיבור לבוחרים, שבו הראיות חלשות. זו הבחנה חשובה: חומר מודיעיני חמור אינו כשלעצמו הוכחה שקולות נקנו או שהתוצאה הוטתה.
מה ידע ראש הממשלה
אבל הפער בין המכתבים, הקמפיין ששוגר בפיצוץ, והחומר המודיעיני הם רק מקצת מהשאלות הקשות שסובבות את הפרשה בכל הנוגע להתנהלות גורמי האכיפה והחקירה. שאלה נוספת היא מה ידע נתניהו, ומתי.
ביום חמישי פנינו לשב"כ עם שאלות על מועד הגעת המידע, העדכונים לנתניהו ולסולברג, האישורים להפעלת אמצעים והסיבה למכתב השופט. זמן קצר לאחר מכן נמסרה הודעת שב"כ שהתייחסה אך למקצת השאלות, והתעלמה מהשאר. "מלבד השופט סולברג, אף גורם מחוץ לשירות לא היה חשוף למידע המדובר עד לסיום הבחירות", נכתב בה. בהמשך נאמר שנתניהו, גדי איזנקוט ויאיר לפיד עודכנו ביממה האחרונה, "באישור יו"ר ועדת הבחירות ולבקשתו". זהו ניסוח מוזר מעט כי אם מישהו מבקש דבר, הרי ברור שהוא גם מאשר את מה שהוא עצמו מבקש.
ראשית, ועל כך אין ויכוח בין הגורמים השונים, מספר לא ידוע של ימים (תלוי את מי שואלים) לפני הבחירות פנה ראש השב"כ ועידכן את סולברג במידע כללי מאוד, "מ-50 אלף רגל", על החקירה. סולברג, לפי הוועדה, שלח אותו לעדכן את היועמ"שית גלי בהרב-מיארה. אין בזה דבר רע, אבל מצופה מארגון כמו שב"כ לדייק כשהוא עונה שרק סולברג עודכן, בטח בנושא רגיש כל כך.
אבל זו רק ההתחלה. גורמים הבקיאים בפרשה טוענים שנוסח ההודעה לכל הפחות "לא מדויק", ומצביעים על מסלול מוקדם יותר גם מול נתניהו. האירוע שנחקר שינה סיווג מפלילי לביטחוני. במסגרת הזאת מתעוררת שאלת הפנייה לראש הממשלה לאישור אמצעים מסוימים כמו האזנת סתר או חיפוש מודיעיני סמוי. זהו מקום שבו מידע יכול לעבור משב"כ לנתניהו בלי שהמפגש ייקרא "תדרוך על הפרשה". אירוע כזה כבר עלה לכותרות ואז גובש לכתב אישום בפרשת הפגישה הלילית של צחי ברוורמן.
בפרשת הפגישה הלילית ועניין ההדלפה ל"בילד" ניתן אולי היה לטעון שלא ידעו מראש כי אנשי נתניהו מעורבים, ולכן פנו אליו. אבל חקירה חשאית על מעורבות בבחירות לכנסת לטובת מפלגה מתחרה לנתניהו, היא ללא ספק עניין שעלול להעמיד את ראש הממשלה בניגוד עניינים או לשמש מאן דהוא לצרכים פוליטיים. לכן נהוג שלא לפנות כלל לראש הממשלה בכל צורה שיכולה לעדכן אותו בפרטים, אלא ליו"ר ועדת הבחירות או ליועמ"שית.
גורם הבקיא בגרסה שמוסר ראש השב"כ זיני לאירועים דוחה את הטענה על עדכון מוקדם דרך אישורי אמצעים, וטוען כי לא היה צורך באמצעים. לדבריו, עד הפגישה עם ראש הממשלה המידע נאסף בכלים שלא הצריכו את אישורו אבל שמרגע שהוא עודכן, הנושא פתור, כי אז אפשר לפנות אליו לבקש אישור. זאת בלי שהגורם מתייחס לשאלה האם פנו בפועל או לא. כמובן שגם פנייה לנתניהו בעצם ימים רותחים אלו שאחרי הבחירות היא בעייתית ביותר.
אבל למה פנו לנתניהו מלכתחילה, לא משנה באיזה יום? גורם ממשלתי אומר כי ביום הבחירות עצמו, בעת ביקורו בוועדה, שם התבטא זיני בשידור חי שהכל תקין בבחירות, אמר ראש השב"כ לשופט כי "אנחנו מגיעים לשלב שאני חייב לעדכן את ראש הממשלה". סולברג השיב, לפי הגורם: "אם אתה חייב, אתה חייב", והציע לעדכן גם את ראש הגוש שמנגד. מדוע חייב? איש לא יודע, וגם לא ברור אם מישהו שאל. לפי הגרסה הזו שנמסרה לוועדת הבחירות, זיני עידכן בסופו של דבר את נתניהו ביום רביעי, שעות לפני שהגיע לעדכן את סולברג בפרטי הפרשה, פגישה שממנה נולד המכתב.
אלא שבגרסה שנשמעה מזיני מוצגת תמונה אחרת לחלוטין, שלפיה השופט סולברג היה זה שהורה לראש השב"כ לעדכן את נתניהו, ולפי גרסה נוספת מדובר על החלטה משותפת. יוזמת זיני והסכמת סולברג עשויות להתקיים יחד, אבל השינוי אינו זניח: מי הציג את העדכון כהכרח, ומי בירר מדוע יש לחשוף בעל עניין פוליטי למידע. עצם הסתירות הללו מעלות תהיות לא פשוטות.
לא פחות חשוב: למה לעדכן? יש כאלה שהבינו שזיני סבור כי יש צורך בעדכון בגלל מעמדו של נתניהו כראש הממשלה המכהן והאספקטים הביטחוניים של הפרשה. ועדיין, האם מדובר בסכנה ברורה ומיידית הדורשת החלטות של נתניהו באותו רגע?
שני צירים התנהלו במקביל. בציר המודיעיני נאסף חומר לפני הבחירות, וכמה בכירים קיבלו עדכון כללי. לדברי אחד מהם, העדכון היה רחוק מהוכחת הפרעה לבחירות, "ולו בגלל שעוד לא ידוע שזה בכלל קשור לבחירות".
לדברי הגורם הממשלתי, סולברג קיבל עדכון כללי כמה ימים לפני הבחירות, בלי שמות, תאריכים או סכומים. הפרטים האלה מתקנים את הרושם שלא ידע דבר עד למחרת הבחירות; הם אינם פותרים את שאלת הפער בין העדכון הכללי לבין ההצגה המפורטת, ומדוע ההצגה המפורטת מגיעה בדיוק בעיתוי הנוח לנתניהו, במהלך היום שבו סופרים את רוב הקולות ומתברר שהוא הפסיד בבחירות.
הקמפיין שלפני החקירה
מסרי גניבת הבחירות התפתחו אחרי ההתקפות על אמינות הוועדה, והטענות שאין לסמוך על סולברג שהגיעו ממכונת התעמולה של נתניהו והליכוד. מחמ"ל המשקיפים של הליכוד והציונות הדתית במסגור של מניעת זיופים בקלפיות הערביות, דרך יאיר נתניהו ששם דגש על ההצבעה הגבוהה במגזר והזיופים שבטח יהיו, ועד פרסומים על היערכות מראש של הליכוד לטענות על זיופים מאסיביים בחברה הערבית, לפני שהבחירות התקיימו בכלל.
ב-26 באוקטובר פנה למשטרה עדו נורדן, ראש הסגל של נתניהו, וחיבר אותה למקור שטען כי יש בידיו מידע על אודות זיופים בחברה הערבית. על פי המידע הזה פשטה המשטרה בבוקר הבחירות על ביתם של כמה חשודים, ששוחררו או ישוחררו בקרוב, בפרשה שגורם בכיר במערכות האכיפה מגדיר כ"לא יותר מנפיחת תעמולה".
בעוד ההצבעה נמשכת, נתניהו כבר דיבר על גניבת הבחירות וקשר אותה להצבעה בחברה הערבית. למחרת, ב-28 באוקטובר, הודעת הליכוד כבר קבעה שהבחירות נגנבו. ב-21:07, דקות אחרי שראש השב"כ סיים את פגישתו עם נתניהו, דווח בערוץ 14 על חשדות למיליוני שקלים ממדינות אויב ששימשו לקניית קולות.
למחרת, דקות אחרי פרסום המכתב, כבר תיעד אתר ערוץ 14 את דרישת בועז ביסמוט שלא להכיר בתוצאות המפלגות הערביות עד למיצוי החקירה, בדיוק הטקסט של רוטמן מ-07:15.
המכתב של זיני נחת אם כן בקמפיין שכבר קבע את המסקנה שהחקירה טרם קבעה. כרטיסי דלק לבוחרים טרם הוכחו, דלק לקמפיין לא חסר.
ברביעי בלילה, אחרי שהתבררה תבוסת גוש נתניהו, הציג זיני לסולברג את החומר שהוליד את המכתב הדרמטי. רק יום קודם הצהיר שהבחירות "בטוחות, תקינות ומפוקחות". הפגישה לא נקבעה מראש. לשכת זיני ביקשה אותה. לא ברור למה אז, שהרי כבר ביום שלישי נוצר אצל זיני הצורך לדווח לנתניהו כי העניינים התקדמו. ואם יש צורך לעדכן את נתניהו למה אין צורך לעדכן את סולברג.
מסביבת זיני נמסר הסבר, רק לא לשאלה הזו. רק בסוף יום הבחירות התגבש לפי הגרסה הזו מידע קונקרטי יותר שהוביל לעדכונים ולהעמקה. מה התחדש ובאיזו חוליה, לא נמסר. התפתחות מודיעינית אינה מוכיחה כשלעצמה שהכסף הגיע לבוחרים.
נסיבות היווצרות המכתב של סולברג נותרו מעורפלות ומעוררות בעצמן שאלות לא פשוטות. לגרסת גורמים הבקיאים בנעשה בוועדה, היה זה זיני שביקש מכתב. מקורבי זיני אומרים, זה סולברג החליט לכתוב. כך או כך, עצם הצורך בו לא ברור כלל.
באיזו סמכות מורה יו"ר הוועדה לפתוח בחקירה? אין צורך להמציא לשב"כ סמכות חקירה – היא קיימת בסעיפים 7 ו-8 לחוק השב"כ, בתחומי ייעודו. הגורם הממשלתי מסביר שזיני ביקש אישור להעמיק, וטען שנוהלי השירות מחייבים אישור של הדרג שמעליו ושאינו יכול לבקשו מנתניהו. אבל אם אינו יכול לבקשו מנתניהו למה הוא היה חייב לעדכן אותו? לדברי הגורם, היו"ר אינו מסמיך את שב"כ; הסמכויות נובעות מהחוק ומהנהלים. אבל נוצרה לאורך השנים תורה שבעל פה, שלפיה זהו נוהג העבודה. זה רק קצת בעייתי כשמדובר על פעולות חודרניות של שב"כ שאין להן הסמכה מפורשת בחוק.
בגרסת זיני מודגש שהחקירה החלה עוד קודם ושלא חיכו לברכת סולברג כדי לפתוח בה. המכתב מתואר כקריאה למצות ולהאיץ את הבירור בכלים הקיימים, ולא כהיתר. אבל סולברג אומר בפירוש: "נוכח זאת, אני מנחה אותך, לעשות כל שבידך, לרדת לחקר עניינם של החשדות הנ"ל ולעשות שימוש בסמכויות שירות הביטחון הכללי כדי לאתר ראיות לביסוס החשדות הנ"ל או להזימן". זה בהחלט נשמע גם כמו הוראה, וגם כמו היתר להשתמש בכלי שב"כ. בהמשך, הגורם מכנה את השלב הקודם "בדיקה משמעותית", אלא שאין מושג כזה בחוק שב"כ, או בכל חוק אחר. פתיחה והעמקה עשויות להיות שלבים שונים, מה השתנה בפועל עם המכתב עדיין אינו ברור.
שאלת הסמכות
זיני הודיע באופן תמוה לא פחות, בחודש יולי, שנתניהו הורה לו שהוא כפוף לסולברג. אלא שיש להבחין בין תיאום ודיווח בענייני בחירות, לבין שינוי הכפיפות הקבועה בחוק. הוראה של נתניהו אינה יכולה להפוך את סולברג למפקד השירות או להעביר אליו סמכויות היתר סטטוטוריות.
עו"ד אלי בכר, לשעבר ראש האגף לייעוץ משפטי בשב"כ, מסביר: "כאשר יש חשד להתערבות זרה בבחירות, ראש השירות כפוף בעניין זה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית ולא לראש הממשלה ועליו לקבל אישור מיו"ר ועדת הבחירות לדיווח לראש הממשלה. מדובר בנוהג ולא בהסדר חקוק, אבל ההיגיון ברור לגמרי. הנוהג הזה אינו חף מבעיות מעשיות, אבל ראש שב"כ שיש לו תפיסה ממלכתית יידע איך לנהוג מתוך הבנת האינטרס הציבורי. אם ראש השב"כ יחרוג מכך, הוא ימעל בתפקידו, יפגע בממלכתיות המצווה עליו מכוח החוק ויפגע בעצמו בטוהר הבחירות".
המכתב עצמו מוזר מעוד כמה סיבות: הוא לא ממש נראה כמו מכתב הוראות של בעל סמכות, שלא לדבר על כך שהמכתב אינו נושא סיווג ביטחוני בנושא כה חשאי.
ויש עוד: זיני הוא שהציג את החומר, וסולברג כותב לראש השב"כ שהביא בפניו את החשדות כי "הובאו לפניי חשדות", בלי לציין מי הביאם ולמה. הוא אומר שאין בידיו להעיד על טיבם, ומנחה את זיני להשתמש בסמכויות השירות כדי לבססם או להפריכם. הוא אינו כותב "פתח בחקירה", בניגוד לכותרות. לכן אפשר שהבקשה נועדה להעמיק בדיקה קיימת ולזרזה לקראת מועדי ערעור הבחירות והגשת התוצאות לנשיא. אבל מה הוסיף המסמך, ומדוע נבחר נוסח שקל כל כך להפוך לחותמת שיפוטית על טענת גניבה?
אחד הבקיאים בנושא, כשנשאל מדוע נדרש מכתב להורות על פתיחה בחקירה שכבר מתנהלת, השיב: "אני מסכים איתך, זו שאלה טובה". השאלה אינה מדוע סולברג עודכן. השאלה היא מדוע עודכן אז, כיצד תחם את הבירור, מדוע לא פנה בעצמו ליועמ"שית ומה עשה כדי למנוע ניצול פוליטי של מסמך הנושא את חתימתו. הסודיות אולי מנעה דיון בפורום הוועדה המלאה, היא לא מנעה מהמכתב לשמש במערכה הציבורית נגד התוצאה.
פקיד ממשלתי בכיר אומר שיש כאן "מבצע השפעה שממנף את הסוגיה הזאת". גורם אחר אומר: "ועדת הבחירות המרכזית נפלה למלכודת מבצע השפעה. לא בטוח שהוא נגמר". כי מי מבטיח שזיני לא יופיע ביום שלישי ויגיד שהוא דווקא כן הגיע למסקנה שהייתה פגיעה בטוהר הבחירות.
ההבהרה החשובה הגיעה מהוועדה באיחור, ורק אחרי התנפלות חברי כנסת והחברה האזרחית. ליבנה הודיע שהבחירות התנהלו כדין ושאין שחר לטענות לפגיעה שיטתית בטוהרן.
התוצאה הפוליטית המבוקשת, לעומת זאת, אינה סודית. בהודעת הליכוד מ-29 באוקטובר, נאמר שאין לשתף פעולה עם המפלגות הערביות כדי "להחליף את יו"ר הכנסת באמצעות קולות שנקנו במזומן". הנה המעבר מחשד מודיעיני לכלי שנועד להשאיר את אמיר אוחנה בכיסאו.
פקיד מדינה בכיר שבקיא בסיטואציה הפוליטית מתאר את המאבק של נתניהו כהתקדמות "מבית לבית, משוחה לשוחה". השוחה הקרובה, להערכתו, היא מניעת כינוס הכנסת החדשה, וייתכן שכבר באותו יום – החלפת אוחנה. בהמשך היעד המרכזי הוא בחירות נוספות. זה ייעשה באמצעות קמפיין נמשך נגד הערבים, השמאל וה"דיפ-סטייט" וערעור על הלגיטימיות של הרוב שמנגד.
אלה הערכות על אסטרטגיה, לא ראיה לפקודה שניתנה לזיני. אבל אחרי שהליכוד עצמו חיבר בין החקירה לבין כיסא יו"ר הכנסת, קשה להעמיד פנים שמדובר רק במרדף אחר כסף זר. החשדות לקמפיין השפעה עוד נבדקים וברור גם כי אם יוכחו מדובר במקרה ממוקד וקטן. קמפיין ההשפעה בניסיון להפיק מהם זמן שלטון נוסף, כבר מתנהל בגלוי.
