אֵין טַעַם לְנַסּוֹת וּלְסַפֵּר לָךְ
אֶת כֹּבֶד הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת
שֶׁל עִיר שֶׁהִיא עִלַּת הַמִּלְחָמוֹת,
אֶת מַחֲטֵי הָאֹרֶן וַעֲצֵי הַבְּרוֹשׁ
הַנְּטוּעִים מִמּוּל, עַל שְׂפַת הַגַּיְא,
וּסְתָו מֻקְדָּם מֵשִׁיב לָהֶם כִּבְיָכוֹל
אֶת יַרְקוּתָם.
הַבִּנְיָנִים שֶׁל מִשְׁכְּנוֹת שַׁאֲנַנִּים
טְבוּלִים בָּאוֹר הָרַךְ שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד.
הַכֹּל נִדְמֶה כִּמְהַרְהֵר בִּשְׁאֵלַת הַבַּיִת
וְעַד מָתַי יַחֲזִיק הַשֶּׁלֶד
אֶת מִשְׁקַל הַגּוּף.
מִמִּרְפֶּסֶת לֹא גְּבוֹהָה אֲנִי צוֹפֶה עַכְשָׁו בַּנּוֹף
וּמְחַכֶּה לְהֵד פַּעֲמוֹנִים מִן הַמֶּרְחָק
אוֹ לִקְרִיאַת הַמּוּאַזִּין אֶל הַתְּפִלָּה.
אֲנִי רָחוֹק מֵאֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי
אַךְ דְּבַר-מָה טָמִיר בְּכָל זֹאת מְנַגֵּן כָּאן.
הַשִּׁיר, כָּךְ מִסְתַּבֵּר, אֵינוֹ אֲוִיר.
מֵרֶגַע שֶׁנּוֹצַק אֶל הַשּׁוּרוֹת הוּא שָׁם
וְלֹא הוֹלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם.
הַקּוֹרֵא כּוֹתֵב אוֹתוֹ שׁוּב מֵחָדָשׁ
כְּנֶגֶד הַשְּׁתִיקָה וְכָל מָה שֶׁנִּמְחַק.