כשניקול (שם בדוי) הגיעה לראשונה למרכז החירום המיועד לילדים שהוצאו מביתם, היא לא ידעה עברית. גם דברים בסיסיים אחרים שילדים בני שש יודעים בדרך כלל, היא לא ידעה. ניקול לא הלכה לגן או לבית הספר, ולא הייתה מוכרת לאף גוף במדינת ישראל - לא משרד החינוך, לא שירותי הרווחה והבריאות. "היא הגיעה אלינו בלי שנחשפה לשום דבר - היא הייתה רק עם ההורים שלה ועם הטלוויזיה", אומרת ענת, העובדת הסוציאלית במרכז החירום שבו שוהה ניקול. כל זה השתנה לפני קרוב לשנה, לאחר שהשכנים דיווחו על הנעשה בבית הוריה של ניקול, והיא הוצאה מהבית. ״ההורים שלה אוהבים אותה, אבל אין להם אפשרות לגדל אותה״, אומרת ענת.
מאז שהועברה למרכז החירום, ניקול השלימה את הפערים במהירות: היא למדה לדבר עברית, התחברה עם ילדים אחרים ובהדרגה למדה גם לסמוך על המבוגרים הסובבים אותה. "ילדה יפהפיה, אינטליגנטית, שאוהבת לצייר, לשחק, לרקוד ולטייל", אומרת ענת. השהות במרכז החירום היטיבה עם ניקול בחודשים הראשונים: לצד החסכים הפיזיים והקוגניטיביים שהחלה להשלים, היא גם זכתה לראשונה לחוויות ילדות בסיסיות כמו הליכה לים ולפינת החי.
הילדה ניקול (שם בדוי)
(צילום: משרד הרווחה)
כעת, ניקול זקוקה לבית קבוע שבו תוכל להמשיך ולהתפתח. "היא רואה פעם אחר פעם ילדים אחרים עוזבים, והיא נשארת", אומרת ענת. ניקול כבר בשלה לעלות לכיתה א', אך בגלל השהות הזמנית במוסד אי אפשר לשבץ אותה בבית ספר כרגע והיא נאלצת להסתפק במסגרת החינוכית הפועלת מתוך מרכז החירום, לצד ילדים צעירים ממנה. "חסר לה גירוי אינטלקטואלי", אומרת ענת. כבר כמה חודשים שבמשרד הרווחה ובעמותת "אור שלום" - הגוף שהוסמך בידי משרד הרווחה לאתר משפחה עבור ניקול - מחפשים עבורה משפחת אומנה שתקלוט אותה לביתה. "היא זקוקה לבית יציב, רגוע וקבוע", אומרת ענת. אלא שקושי מתמיד באיתור משפחות אומנה, לצד העובדה שניקול כבר בת שבע, מוביל לכך שניקול שוהה כבר זמן רב מדי במוסד שאמור לשמש כמקלט זמני בלבד לילדים במצבה. זה קורה לא מעט: כ-80 ילדים מחכים כיום למשפחת אומנה קבועה.
לקבלת פרטים נוספים על אומנה עבור ניקול אפשר לפנות לארגון ״אור שלום״ בטלפון 051-2400312, במוקד משרד הרווחה 118 או בקישור https://orr-shalom.org.il/join/.
