הדיון על הקמת הממשלה ראוי לקצת יותר ממשימת תקציב ב"האח הגדול". אלה ימים טעונים, השאלות מורכבות וההכרעות עשויות להשפיע על כולנו. אבל תמיד אפשר לסמוך על הטלוויזיה שתמצא דרך להפוך גם את הוויכוח הרגיש ביותר לעוד סיבוב של ריאליטי. יש מומחים, חוקרים ואנשים שמכירים את המערכת הפוליטית? מצוין. עכשיו תביאו מישהו שיודע לייצר סרטון.
עידן גלפר עשה מאות ימי מילואים, ועל כך מגיעות לו תודה והערכה. השירות שלו מקנה לדבריו משקל כשהוא מדבר על חוויותיו כלוחם. הוא אינו הופך כל עמדה פוליטית שלו לתובנה אסטרטגית, ובוודאי שאינו פוטר את המראיינים מהצורך לשאול אותו שאלות. אפשר להקשיב לו, בלי להתייחס אליו כאל גלגול מעודכן של בנימין זאב הרצל.
לא רק מילואימניק מודאג. גלפר
גלפר הוא גם כוכב רשת ויוצא "האח הגדול". אין בכך שום פסול, אבל זה חלק מהסיפור שהצופים זכאים להכיר. מי שצבר פרסום בבית המצולם מגיע לאולפן עם ניסיון במשיכת תשומת לב ועם קהל משלו. כשהטלוויזיה מציגה אותו רק כלוחם מילואים שזועק מדם ליבו נגד שיתוף המפלגות הערביות בקואליציה, היא לא מספרת לצופים את כל האמת. הוא רץ מערוץ 13 ל"פטריוטים" ולערוץ 15 כאילו הוא הסיפור של הבחירות האלה.
הבעיה אינה עצם הזמנתו. גם יוצא ריאליטי רשאי להביע עמדה, ואפילו לחלוק על גדי איזנקוט. הבעיה מתחילה כשהפרסום מחליף מומחיות, וכשהמדים משמשים באולפן תחליף לבחינה עניינית של הטענות. מה בדיוק הוא מציע? על אילו עובדות הוא מסתמך? ואיך ההצעה שלו אמורה לעבוד? אלה שאלות בסיסיות, גם כשהאורח יודע לדבר למצלמה. הוא אמר שנפתלי בנט "שותק", אבל באמצע הראיון בערוץ 15 בנט דווקא הודיע על תמיכה באיזנקוט. אופס.
בסרטון שבו פנה לדמוקרטים, גלפר הודיע להם שהם "התעסקו עם הבן אדם הלא נכון". זו רמת החשיבות העצמית שמוכרת היטב ממשימות חסינות: כל מחלוקת היא עימות אישי, וכל עימות הוא הזדמנות להישאר בפריים. הטלוויזיה, במקום לבחון את המסר, מתגייסת להפצה שלו. המעבר בין האולפנים כבר עושה את העבודה. הפרצוף בכל מקום, זה ההישג האמיתי: לדבר על כוכב הריאליטי.
אותו מבחן צריך לחול גם על מי שמחזיק בעמדה ההפוכה. ב"אולפן שישי" אירחו את יוצר הרשת אור שנייברג, התומך בממשלה עם המפלגות הערביות, בלי לציין שבעבר עבד עם נעמה לזימי מהדמוקרטים. הקשר הזה אינו מבטל את דבריו, אבל הוא בהחלט רלוונטי להצגתו. הוא לא הגיע משום מקום.
ראוי לתת למילואימניקים מקום מרכזי בשיח הציבורי, ובוודאי לקיים ויכוח נוקב על שיתוף המפלגות הערביות בקואליציה. אבל כשכוכבי רשת עוברים בין האולפנים, מדברים בסיסמאות ומאיימים על מפלגות ש"התעסקו עם הבן אדם הלא נכון", מותר לחשוד שלצד הדאגה למדינה יש כאן גם דאגה למספר העוקבים. מאות ימי מילואים ראויים להערכה, לא לפטור משאלות. תפקידם של האולפנים הוא לברר מה עומד מאחורי הדברים, ולא להסתפק בטייטל "מילואימניק".
בקטנה
כמה רועש פה בבתי מלון מ-1 ועד צריך כתבה במהדורה המרכזית של ערוץ 13 לבחירת מלונות שמתמחים באווירה שקטה (שם קוד למלונות ללא ילדים)?
