בטקס פרסי האמי ה-47, שנערך בספטמבר האחרון, התחוללה הפתעה גדולה: "מפרץ האלמנות" קטפה 14 פסלונים (!), כולל הסדרה הקומית הטובה ביותר – שיא חדש לסדרה קומית. אחת הזוכות הייתה השחקנית הבריטית קייט או'פלין, שקטפה את פרס שחקנית המשנה המצטיינת. בנאום הזכייה שלה הודתה ליוצרי הסדרה שנתנו "אמון בבחורה מלנקשייר לגלם אישה שובבה וחצופה – תפקיד של פעם בחיים". עם תום הטקס שבה או'פלין למשפחתה עם הפסלון המוזהב והיפהפה. "הנחתי אותו על מדף במטבח שלי, ליד החומץ בלסמי", אמרה, כשראיינתי אותה בפסטיבל הקולנוע של לונדון. "למה דווקא שם? כי אין לי מדף אחר בבית".
"מפרץ האלמנות", הזמינה כעת באפל TV, משלבת הומור ואימה, ריאליזם ואפלה. היא עוסקת בראש עירייה (מת'יו ריס) באי נידח בניו אינגלנד, שזומם להפוך את האי למוקד תיירותי משגשג. או'פלין מגלמת את פיטרישיה, העוזרת הצבעונית, משעשעת, עצמאית ולא שגרתית שלו. לדברי או'פלין, פטרישיה היא אישה בודדה ואמיצה שרוצה שיקבלו אותה. "ומסוגלת להכניס את ידה לאש בלי לחשוב פעמיים, כשהיא מאמינה במשהו. מה סוד ההצלחה של הסדרה? אני לא יודעת. כשצפיתי בסדרה בהתחלה, חשתי שכל המרכיבים שלה ממש מיוחדים. ואז, כש'מפרץ האלמנות' התקבלה כפי שהתקבלה, זה היה מרגש, קצת מעבר לציפיות. זהו פרויקט חלומי".
עד לאחרונה, או'פלין הייתה שחקנית תיאטרון מוערכת, וגם הופיעה בסרטים ובטלוויזיה, אבל פתאום, בגיל 41, היא זוכה לתהילה, ולאחרונה אף צילמה סרט חדש עם קייט בלנשט ("היא הייתה פשוט חלום. אייקון"). בעונת הפרסים הנוכחית נראה את או'פלין לא מעט על השטיחים האדומים. בין היתר יש לה סיכוי להיות מועמדת לגלובוס הזהב ולאוסקר בזכות הופעתה ב"טיפול מסור ואהוב", סרטו החדש של הבמאי היהודי-בריטי מייק לי ("סודות ושקרים") המעוטר והנערץ. "אני חושבת שאוכל לעבד את השנה הזאת רק בעוד כמה שנים", היא אומרת וצוחקת. "אני מרגישה כאילו יש לי ביד כרטיס לוטו זוכה".
"טיפול מסור ואהוב" אמור להיות הסרט האחרון של לי בן ה-83, שמתמודד עם מחלת עצבים. "בניגוד להרבה אנשים אחרים שמאבדים את הסקרנות וההתעניינות שלהם כשהם מתבגרים, מייק לא איבד את זה. הוא מעורר השראה", היא אומרת. זהו שיתוף הפעולה הרביעי של השניים. הראשון הייתה ב"חופשייה ומאושרת" (2008). "הייתי בת 21. זאת הייתה העבודה הראשונה שלי, והייתי מלאת יראת כבוד כלפי מייק".
ב"טיפול מסור אוהב", או'פלין מגלמת עובדת סוציאלית שנחשפת למקרים קשים. "אנחנו חיים בעולם, שבו לאנשים בשלטון לא באמת אכפת מהאנשים", היא אומרת. "הסרט מחזק את התחושה שאמפתיה חשובה, ושהניסיון לדאוג לאחר, לא משנה עד כמה הוא פגום, חיוני".





