אחרי יום שלם של נהיגה בכרך התל-אביבי המפלט שלי הוא אופני שטח, עליהם אני מטפס בשעות הלילה ויוצא לרכיבות בין הרי ירושלים והשבילים הסובבים אותם.
באחת מאותן רכיבות לילה ביער מצאנו את עצמנו, חבר ואני, חוצים את מושב תעוז ותוך כדי דיווש הוא זרק לי שיש בתוך היישוב מאפייה מוכרת מאוד בשם "אישלחם". השעה הייתה מאוחרת, המקום היה סגור, ותהיתי בקול: מי פותח מאפייה בתוך המושב פנימה? ההיגיון אומר שמקומות אוכל יושבים בכניסה, ליד השער. אבל הוא התעקש: צריך להיכנס עמוק לתוך המושב, ורק אז מתגלה הפאטה מורגנה.
עברו כמה שבועות. סיימתי נסיעה בבית שמש ובדרך חזרה, על כביש 44, נזכרתי באותה שיחה וחתכתי לכיוון תעוז. לקחתי כמה סיבובים צפופים בעליות ובירידות של המושב, עד שהגעתי למאפייה: חניה מרווחת, מרפסת פנורמית שמשקיפה לנוף יפהפה, וריח מטורף של אפייה טרייה שעושה חשק. מהר מאוד הבנתי שלא מדובר בסתם תחנת קפה אלא בממלכה מקומית קטנה, סוד שמור של תושבי האזור: אנשי עסקים שעוצרים למאפה זריז, אמא שמחפשת רגע של שקט עם הילד, וזוגות שיושבים פרקדן במרפסת עם הקפה מול הנוף.
מאחורי הדלפק עומד אופה שמכניס תבניות לתנור, ומולו ויטרינה שמציגה מבחר מדויק מאוד. כאן לא תמצאו ערימות אינסופיות של לחם מסחרי, אלא כיכרות מיוחדות מזנים עתיקים ונדירים. כשאמרו לי שיש לחם מחיטת קמוט, ברור שקניתי, סקרן אותי מדי מכדי לוותר. אבל מה שתפס לי את העין על הדלפק היתה פוקצ'ה ענקית וצבעונית, שבמרכזה שכבה נדיבה של טחינה. טחינה על פוקצ'ה? החלטי לנסות.
הם קוראים לזה פוקצ'ת משוויה אנטיפסטי עם טחינה, ובצעו לי חתיכה מכובדת מתוך מגש שלם. ביד קיבלתי מאפה ענק עם בצק תפוח, מנוקד בירקות קלויים של קישואים ופלפלים. במחיר של 25 שקלים בלבד, מדובר בהפתעה אמיתית: הבצק בעל מידת אפייה מדויקת – פריך מבחוץ ובעל רכות עננית ומנחמת מבפנים. הירקות נותנים את העסיסיות, והטחינה המעולה מעל סוגרת את כל העסק ומשלימה את הטעמים בצורה לא שגרתית אבל כל כך נכונה. לפעמים כדאי לסטות מהכביש הראשי.
• אישלחם
משק 31, מושב תעוז. כשר
ב'–ה' 18:00-08:00, ו' 14:00-08:00 (סגור בשבת וראשון)
הנזק: 25 שקל
