חגיגות ההשבעה במשכן הסתיימו ועכשיו, אחרי החיוכים, ההתרגשות והפנים החדשות במליאה, חוזרים ראשי גוש השינוי למציאות המורכבת והקשה בדרך להרכבת הממשלה הבאה.
המספרים משחקים לרעת הגוש, כל אחד מהשותפים מושך לכיוון אחר או נשאר עם עמדות מעורפלות ושעון החול לא עוצר.
(נועם מושקוביץ / דני שם טוב, דוברות הכנסת)
ראשי מפלגות גוש השינוי (למעט נפתלי בנט) קיימו אתמול ישיבות סיעה ראשונות פתוחות לתקשורת ובהן מסרו את התנאים שלהם להקמת ממשלה ובניית הקואליציה הבאה. מה חשף כל אחד מהם באופן פומבי ומה באמת קורה מאחורי הקלעים?
ליברמן: המכשול החרדי
יו"ר ישראל ביתנו אמנם הודה כי נאלץ לחזור בו מהחרם נגד המפלגות החרדיות, אבל אתמול הוא צינן את ההתלהבות. מי שחשב שהחרדים בכיס של ליברמן ובין הצדדים מתנהל מו"מ רציני באמצעות מתווכים ומקורבים - התבדה. כך לפחות סיפר ליברמן ("הכול המצאות, הכול שקרים"). הוא חזר על עמדתו בעקבות תוצאות הבחירות: "גבולות הגזרה החדשים ברורים מאוד: לשים סוף לעידן נתניהו, למנוע בחירות נוספות ולא להקים ממשלת מיעוט הנשענת על רע"מ והרשימה המשותפת".
אבל מאחורי הקלעים קיימת חשדנות כלפי ליברמן, על כך שהוא מציב תנאים בלתי אפשריים כדי להגיע לסבב האחרון בשרשרת הניסיונות להרכיב ממשלה באמצעות 61 מנדטים בכנסת - ואז להביא את החרדים ולכהן כראש הממשלה. הוא מכחיש. גם את הדרישה לרוטציה, כביכול. "כבר הבהרתי שאני לא מבקש לעצמי לא רוטציה ולא מוטציה", גיחך. לשאלתי, מה יקרה אם החרדים לא יצטרפו לבסוף לממשלה והאם יתפשר על תמיכה של רע"מ מבחוץ, הוא השיב: "לא תהיה ממשלה עם המפלגות הערביות". מבחינת הגוש, מדובר בחתיכת משקולת.
איזנקוט: בין הטיפות
יו"ר מפלגת ישר! מוביל את המפלגה השנייה בגודלה בכנסת (21 ח"כים, מתוכם 15 חדשים). מי שהקשיב לו אתמול שמע את המועמד לראשות הממשלה כשהוא מהלך בין הטיפות. הוא לא סתם את הגולל על שותפות אפשרית עם המפלגות הערביות מבחוץ; לא הלך כברת דרך כמו ליברמן כדי להודות שהמחיר של השותפות עם החרדים יהיה על חוק הגיוס. איזנקוט מאמין במגעים חשאיים ובשיחות מתחת לרדאר. "אני לא מתכוון להניח בצד את המצפון שהוביל אותנו בזמן האחרון", אמר. "שירות צבאי, לאומי ואזרחי לכלל אזרחי ישראל". הוא חזר על תוכניתו להקים ממשלת חירום מתוך כוונה להציג כזו בזמן הקרוב, אבל הוסיף: "אני מושיט יד לכל המפלגות האחרות. אני מחויב במציאות המורכבת להקים ממשלת חירום, מוקדם ככל האפשר, ובלי לקפל דגלים".
בנט ולפיד: שתיקה רועמת
נפתלי בנט ויאיר לפיד נוקטים בגישה הפוכה לזו של ליברמן במהלך המו"מ: שתיקה. לא להפר הבטחות ולא לפזר התחייבויות. יש פה היגיון: מה יקרה אם בסוף הם יצטרכו להתמודד בפני בחירות נוספות? בנט סגר לתקשורת את ישיבת הסיעה הראשונה של "ביחד".
לפיד עצמו התייחס לשתיקה של השניים ואמר לחברי הסיעה במהלך הישיבה: "יש חוק שעובד בפוליטיקה הישראלית כבר 13 שנים: אם בנט ואני שותקים - זה סימן שקורים דברים". בנט שלח הודעה קולית לפעילי המפלגה: "אין לנו זמן. אני עושה הכול כדי לעזור לאיזנקוט להקים ממשלת תיקון ציונית ולחולל את מהפכת המשרתים". דעתו על פשרות כואבות בחוק הגיוס אינה נוחה.
גולן: מתווה לא מעשי
יו"ר הדמוקרטים הציג מתווה משלו להקמת ממשלה: תמיכת רע"מ מבפנים ותמיכת המשותפת מבחוץ. אין לה בסיס מעשי, מאחר וכל מפלגות הגוש מתנגדות להצעה הזו. גולן לא פוסל את החרדים, אך דורש שהם לא יהיו על חשבון הח"כים הערבים. "יש לנו מדינה להציל", אמר גולן. "אל תפסלו את הציבור הערבי ואת המפלגות הערביות. בואו נקים ממשלה מהר. אם נוכל לחזק אותה בהמשך, נדע לעשות זאת בשום שכל ובנדיבות לב".
על מה מסכימים כולם: חילוקי הדעות גדולים. תהום פעורה עדיין בין חלקי גוש השינוי ובינם לבין המפלגות החרדיות. אבל על דבר אחד כולם מסכימים באופן נחרץ: לא נלך לבחירות חוזרות. "זה יהיה הפרס הכי גדול לנתניהו", הם אומרים. לכן צריך לקחת בערבון מוגבל את כל האמירות והדיווחים על הקמת ממשלה, עם מי יושבים ואת מי מחרימים. בסוף, כאשר ריח הבחירות יהיה באוויר הם יצטרכו לקבל הכרעות קשות ודרמטיות כדי למנוע סבב נוסף. המנעד רחב: ממשלה צרה, ממשלה בתמיכה של המפלגות הערביות, וגם האופציה של ממשלת אחדות תחזור לשולחן.