כולם התעסקו בדמעות של ברק בכר אחרי התבוסה של מכבי חיפה, ובצדק. מאמן שזכה בשש אליפויות מתפטר בשידור חי, קשה לבקש מהמצלמה להסתובב. אבל מאז עברו כמה ימים, היה מספיק זמן לנגב את הדמעות ולשאול מי בדיוק נתן רביעייה בסמי עופר. התשובה, למי שפיספס בין הדיון על המורשת של בכר לוויכוח על זהות המחליף שלו, היא מכבי נתניה.
קחו למשל את השער של עוז בילו. שווה לראות אותו שוב. הבחור שיחרר בעיטה מקצה הרחבה, הכדור הלך בדיוק לאן שרצה, ולעומרי גלזר נשאר רק להסתכל. אחר כך בא נדב נידם וסובב כדור משלו לרשת. כמה דקות של כדורגל נהדר, ובסוף מה זוכרים מהן? שמכבי חיפה במשבר. אגב, נתניה נתנה העונה רביעייה גם לבית”ר ירושלים. עוד כמה רביעיות היא צריכה לתת כדי שנדבר קצת עליה?
למכבי נתניה יש עשרות אלפי אוהדים, מסורת מפוארת וגם מנה בריאה של לחץ מהיציע. מי שחושב שבנתניה מסתפקים במחמאות על משחק יפה מול אחת הגדולות, מוזמן לשבת פעם ליד אוהד שלה אחרי הפסד. עכשיו היא קיבלה פירורים של מחמאות. מילה טובה לרוני לוי, והלאה. שלא לדבר על הספקולציות שעולות כל יומיים על מעבר אפשרי של אחד מכוכביה, כאילו היא קבוצת פיתוח מהלאומית.
ליגת העל צריכה את נתניה כמו אוויר לנשימה. היא צריכה בטן, קבוצות עם קהל ועם שאיפות, שיכולות להגיע לסמי עופר ולתת רביעייה. אם בכל פעם שזה קורה אנחנו מדברים בעיקר על המפסידה, מה הפלא שבסוף נדמה שרק חמש קבוצות מעניינות כאן מישהו? גם לתקשורת יש חלק בזה. אנחנו יודעים להקדיש ערב שלם לשאלה מי יאמן את מכבי חיפה. אפשר להקדיש כמה דקות גם לשאלה איך רוני לוי פירק אותה. במקום שישאלו אותו במסיבת העיתונאים איך הביא את הקבוצה לשיא היכולת, שואלים אותו על בכר. אם זה היה גמר גביע, היו שואלים אותו איך הוא מעז לקחת תואר ממכבי חיפה.
