האלבום החדש של הפט שופ בויז, A Man From The Future, הוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים לקבל מהצמד שהפך את הפופ האלקטרוני למכונת להיטים משומנת, ולא רק בגלל ששמו לא מסתכם במילה אחת, כמו יתר האלבומים שלהם. במקום עוד אוסף שירי דאנס על אהבה, בדידות והחיים בעיר הגדולה, ניל טננט וכריס לואו מתמקדים כאן באלן טיורינג, המתמטיקאי הבריטי שהניח כמה מהיסודות לעולם המחשבים וסבל מרדיפה ממסדית בשל נטייתו המינית.
הבחירה בטיורינג אינה מקרית. הפט שופ בויז תמיד ידעו כיצד לחבר בין מוזיקה שיועדה לרחבת הריקודים לבין טקסטים מעוררי מחשבה שעוסקים בטיפוסים שנמצאים מחוץ למרכז ובמחיר שנאלץ לשלם מי שמסרב להתיישר עם נורמות שמרניות. טיורינג, שתרומתו האדירה למאמץ המלחמתי הבריטי לא מנעה את הרשעתו בעבירה פלילית בשל הומוסקסואליות, הוא בדיוק מסוג הגיבורים שתואמים את העולם הערכי של טננט.
אלבום הקונספט הזה, המבוסס על יצירה שעלתה לראשונה עוד ב-2014, מחולק לשמונה פרקים, משלב שירים, קריינות, מוזיקה אלקטרונית ומעטפת תזמורתית. הוא נוצר ביחד עם הביוגרף אנדרו הודג’ס, כשאת הטקסטים מקריאה השחקנית ג’ולייט סטיבנסון. האלקטרוניקה ועיבוד המיתרים משרתים סיפור כרונולוגי, והקריינות מעניקה ליצירה אופי של דרמה מוזיקלית, כמעט קלאסית באופייה, יותר מאשר אלבום פופ רגיל.
עטיפת האלבום
למבנה הזה יש יתרון ברור, אבל גם חיסרון: כשהסיפור ההיסטורי נמצא במרכז, המוזיקה נדרשת פה ושם לשרת את הנרטיב במקום לעמוד בפני עצמה. עבור צמד שבמשך ארבעה עשורים הצטיין בהפיכת רעיונות מורכבים לשירי פופ מדויקים, זוהי בחירה אמיצה, אך התוצאה לא מספיק מרשימה ואחידה.
