אחרינו המבול / אלו הימים שבהם תחזית מזג האוויר לא פחות חשובה מכל ידיעה אחרת. ממילא זה המרכיב היחיד בתפריט החדשותי שמעניק לציבור איזושהי תחושה מדומיינת של שליטה במצב: רק נשיא ארה"ב קובע אם ומתי תהיה עוד מלחמה באיראן, אבל לפחות הוא לא צריך להחליט בשבילנו אם עדיף להלביש את הילדים במעיל או שאפשר להסתפק בסוודר. ואפילו זה נכון רק אם החזאים טובים יותר בעבודתם מאשר הסוקרים.
ייתכן שזה יפתיע כמה אנשים, אבל גם בעזה יש מזג אוויר. ולמרות שצה"ל שולט כבר ב-63 אחוז מהשטח (לפי דברי מפקד אוגדת עזה שפורסמו ב-ynet בתחילת אוקטובר), שזה עשרה אחוז יותר ממה שנקבע בהסכם הפסקת האש, לא ממש נהוג לספר אם מחר יהיה שם גשום או מעונן חלקית. בכל זאת, אם "אין חפים מפשע" בעזה, אז למי אכפת כמה קר לילדים שלהם ומה הם אמורים לעשות כשהגשם סוחף עיר אוהלים.
כמובן שאפשר להדחיק את הדיווחים, שמגיעים כצפוי בעיקר מהעולם, על הצפות קשות, תנאי תברואה חמורים ומסכנות בלתי נתפסת של המונים, בהם נשים ותינוקות. יש כאלו, בתקשורת האנטי-עיתונאית ובבריכת הרעל של הטוקבקים, שנוהגים אפילו לחגוג את האירוע. האופציה הנוחה ביותר היא להזכיר אמת פשוטה - חמאס הוא ארגון טרור מתועב שחיי נתיניו מעניינים אותו פחות מחבילת פיתות יבשות - ולהאמין בלב שלם שבכך נגמר הסיפור. המתחכמים בעיני עצמם אומרים "רציתם מבול אל-אקצא? קיבלתם".
אבל מאות אלפי האנשים שחיים שם, ככל שניתן לקרוא לזה חיים, לא ייעלמו גם אם חלקם לא יעברו את החורף. כל הסיבות והנסיבות לא ישנו את הצורך להתמודד עם הגיהינום שנוצר שם, ובשביל זה קודם כל צריך להכיר אותו ולעסוק בו. ההיסטוריה בנושא הזה בהירה כמו השמש שעברה לימי עבודה מקוצרים: כשעזה טובעת, מטפורית ובמקרה הזה גם פיזית, היא אף פעם לא יורדת למצולות לבדה.
סח לו בלט / מי מאיתנו לא התחבט בסוגיה, מה צריך להגיד כדי לקבל קידום בעבודה (אגב, מישהו עוד לא יודע ש"פרפקציוניזם" זאת לא תשובה מוצלחת לשאלה "מהי נקודת החולשה שלך"?). והנה נדמה שגם ניצב בועז בלט ביקש בזמנו למצוא את הדרך אל ליבו של הבוס, השר איתמר בן גביר: בהקלטות שחשף השבוע עמית סגל בחדשות 21 הניצב צייר תמונה מבהילה של מערכת האכיפה בכלל ופרקליטות המדינה בפרט. "יש פה לא מעט אירועים, שכל בר-דעת מבין שזה תיקי מגירה", נשמע בלט אומר לבן שיחו, "זה מנופי לחץ שמפעילים על אנשים, שמים במגירה ולא עושים עם זה כלום שנה. אחרי שנה מוציאים ועושים השלמת חקירה". בלט, יש לציין, הוא כיום ראש אגף החקירות, ונחשב כמי שלא משתף פעולה עם בן גביר וגחמותיו.
אלא שההקשר, מכוער ורקוב ככל שיהיה, פחות רלוונטי. אם בלט באמת חושב ככה - זה חמור מאוד, ועל כל גופי הפיקוח והבקרה (כולל האופוזיציה הדוממת) לברר בהקדם את עומק הריקבון. ואם זאת רק הייתה דרכו לעשות נעים באוזן - זה חמור מאוד ונדרש להבין בהקדם מה אמת ומה חנף. וחוץ מזה, לא יזיק לשמוע איך החוקר מס' 1 מצא את עצמו במיטה עם פשפשים מבלי לתהות, שמא הבוקר יביא איתו איזו עקיצה או שתיים.
איור: ירמי פינקוס
משגל כבד / לא בכל יום רומן מחוץ לנישואים של מנכ"ל תאגיד צמרת מביא לטלטלה בשווקים. אבל כשהחברה היא ענקית שבבי ה-AI אנבידיה והמאהבת חשודה בריגול עבור סין - זה כבר עניין אחר לגמרי: כמעט חצי טריליון דולר - 500,000,000,000 למי שסופר - משווייה של החברה נמחק, נכון למועד כתיבת שורות אלה, בשל חשיפת מעלליו של המנכ"ל, ג'נסן הואנג, שכבר הסלימו לכדי מידע על רומן נוסף ואפשרות הדחה. ומכיוון שכל עסקי הבינה המלאכותית ממילא נחשדים בבועתיות שעומדת להתפוצץ על כולנו, רעידת האדמה מורגשת לכל אורך ורוחב הגזרה.
מצד שני, לפחות תעשיית התסריטים והדוקו זכתה בסיפור שיפרנס אותה לפחות עד שהאנושות תהפוך לאוסף בטריות. לא מסובך להבין מדוע: הנה אדם שנמצא בחזית הטכנולוגיה והקדמה, וחלק לא מבוטל מגורלה של הציוויליזציה מונח על כתפיו. ודווקא הוא, שמודע היטב לחוסר התוחלת בניסיון של אנשים בפרופיל שלו לשמור על פרטיות מוחלטת, התגלה כדמות קלישאתית ברומן ריגול. כדי להוביל חברה בסדר הגודל והחשיבות של אנבידיה נדרשות תכונות כגון דמיון פרוע ומשמעת ברזל, אבל הואנג נתפס עם הצ'יפ שלו בחוץ לעיני כל העולם, כמו אחרון הנואפים שחושב שאף אחד לא שם לב שהוא נעלם בערבים ל"כדורסל עם החבר'ה" וחוזר ב-2 בלילה עם ריח של בושם ושערות בצבע זר. לך תמצא סוכן AI שיכתוב כזה דבר.
בשלוש מילים / דמוקרטיה או זיני .
לגמור את ההלל / כשהקול המכשף של שי צברי פוגש את העיבודים האלקטרוניים של פטריק סבג, המזמורים העתיקים של תפילות "הלל" מקבלים חיים מחוץ לבתי הכנסת, עם הכוח המנחם של הניגון המסורתי והאנרגיה המיוחדת של חידוש מוזיקלי. אלבום שהופך את היום־יום לחג.
איור: ירמי פינקוס
משפט בשבוע : "אמשיך להושיט יד עד שלב יפגוש לב, עד שיד תפגוש יד" (ראש הממשלה מתפייט על הצורך ב"אחדות". חבל רק שכשהוא מושיט יד, זה בדרך כלל נגמר בכאפה)
