דווקא ברגעים רגישים ומסוכנים אלה ייתכן שנתניהו מנסה להציל משהו מהמורשת שלו. עשרות שנים דיבר על הגרעין האיראני, והוא חושש לרדת מהבמה ללא השגת המטרה. עכשיו, בדקות האחרונות שלו, כאשר שיקול הדעת שלו משובש לחלוטין, הוא עלול לעשות מעשה. ירון אברהם דיווח בערוץ 12 על עוד חיכוכים בין נתניהו לרמטכ"ל. וזה מטריד. משום שיש משהו מסוכן בעובדה שנתניהו, וחבל שכך, הוא כישלון אסטרטגי. וזה יהיה מסוכן אם הוא, דווקא הוא, יכפה עלינו עוד מהלך אסטרטגי חפוז, שסיכויי ההצלחה שלו אפסיים.
ולכן, אדונים נכבדים, ראשי גוש השינוי, תקימו איזו קואליציה שתקימו, אבל עשו זאת מהר. זו לא פוליטיקה. זו אסטרטגיה. האיש שמדבר גבוהה-גבוהה על הצורך במיטוט המשטר האיראני לא כינס את הקבינט כבר הרבה מאוד שבועות. עכשיו הוא נזכר, וביום ראשון אמור הקבינט להתכנס. ולפי חוק, רק הקבינט מוסמך לקבל החלטה. וכאשר הרמטכ"ל, לפי המידע, מסרב לבצע מהלך מסוים, זה לא מטעמים פוליטיים. פשוט אסור לו. הוא זקוק להחלטה מוסמכת. משום שהחלטה על פעולה משמעותית, ללא סמכות, היא החלטה פוליטית, החלטה חפוזה, החלטה לחוצה.
גלריה
נתניהו. מבצע ישראלי, בניגוד לעמדת ארה"ב, יגרום לכך שישראל תאבד גם את הידיד החשוב ביותר שלה בוושינגטון
(Ohad Zwigenberg, AP Photo/Ohad Zwigenberg)
האם יש צורך בפעולה? מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, וגם נציגו האישי של חמינאי במועצה, הוא אחד האנשים החזקים באיראן. בראיון ל"אל-מיאדין", מיום שלישי השבוע, הפריך רזאי בכל מכל את הידיעות על התקדמות כלשהי להסכם. הוא טען שאיראן ממתינה לתשובה על ההצעה שלה, והיא לא תאפשר אפילו לחלקיק אחד של חומר גרעיני מועשר לצאת משטחה. מרקו רוביו, באותו יום, טען שהדרישות של איראן "אבסורדיות, שערורייתיות ומנותקות מהמציאות". ניגוד מוחלט לדברי טראמפ. אז שום דבר לא נגמר. רוביו הוסיף ואמר שאין צורך במבצע צבאי גדול, משום שהסנקציות עושות את שלהן. בנסיבות הללו, מבצע ישראלי, בניגוד לעמדת ארה"ב, יגרום לכך שישראל תאבד גם את הידיד החשוב ביותר שלה בוושינגטון. אין צורך שזה יקרה.
אפילו הרופאים עזבו
בבוקר יום חמישי התעוררנו עם הידיעה ששישה פלסטינים נהרגו בלילה בהפצצה של צה"ל בבית החולים "נאסר" בחאן-יונס. הקשבתי לחדשות. פתחתי עיתונים ואתרים. קראתי גם את ההודעה הרשמית שפירסם צה"ל שחמאס השתמש בבית החולים לצרכיו. זה נכון. זה לא חדש. אלא שאנחנו יודעים בדיוק איך מתייחסים בעולם להודעות רשמיות מישראל.
אלא שהעיקר הושמט מהדיווחים. משום שלא רק צה"ל העלה את הטענה הזאת. אחד מהגופים העוינים לישראל, MSF (רופאים ללא גבולות), השעה, לפחות חלקית וזמנית, את הפעילות ב"נאסר", כבר בינואר השנה, בגלל "השתלטות חמושים", כלומר חמאס, על בית החולים. יצאתי מחליפת העיתונאי, התקשרתי גם לדו"צ וגם לדוברת משרד החוץ, כדי שיפרסמו הודעה קצת יותר מעודכנת.
מה שלא נאמר מיד ספק אם יופיע בהמשך, וגם אם כן – יהיה בשוליים. כך שישראל שוב הפסידה. הכותרת ב-BBC הייתה "סוכנות ההגנה האזרחית של עזה: לפחות שישה פלסטינים נהרגו בתקיפה ישראלית על בית חולים", כותרת דומה הייתה גם ב"ניו יורק טיימס", וכך נמשך המצעד. אבל מה לנו כי נבוא אליהם בטענות? אלה היו הכותרות גם בישראל.
ההפצצה נועדה לחסל בכיר בחמאס, מח"ט חאן-יונס. האם נפגעו גם חפים מפשע? בהחלט יכול להיות. האם זה מוצדק? ובכן, מי שהיה הממונה על חיסולים ממוקדים בפנטגון, מרק גרלסקו, ב-2007, עם סיום תפקידו, בתוכנית "60 דקות" ב-CBS ענה כך כשנשאל "מדוע נפגעים כל כך הרבה אזרחים בהפצצות באפגניסטן": "כי הטליבאן מפר את החוק הבינלאומי, ומשתמש באזרחים כמגן אנושי". הוא גם נשאל מהי היחס בין פגיעה בטרוריסטים לפגיעה באזרחים. "אם נהרגים עד 29 איש", ענה גרלסקו, "במסגרת סיכול ממוקד של טרוריסט בכיר, זה בסדר". הסטנדרטים של ישראל, מיותר לציין – מוסריים יותר.
אין סיכוי שישראל תזכה ליחס דומה לזה של ארה"ב. לה מותר, לכל העולם מותר. לישראל אסור. אבל האמת צריכה להיאמר. אין לנו אופציה לוותר עליה.
שאלה של מידה
שתי ההבטחות הגדולות ביותר של גוש השינוי היו לא עוד השתמטות והקמת ועדת חקירה ממלכתית. המו"מ הקואליציוני רק התחיל, והביקורת מימין קטלנית. זו לא ביקורת מופרכת. ספק אם יש אדם אחד ממצביעי גוש השינוי שלא מוטרד בימים הללו. אבל יש תירוצים. כל אחד בתורו חוזר על המנטרה: הקמת קואליציה מחייבת פשרות, גם כואבות, כולל הפרת הבטחות. הרי כדי להקים ממשלה, אנחנו יודעים, נתניהו היה מגייס גם את עזמי בשארה ואת שני האדמו"רים של קהילת סאטמר.
כך שהשאלה היא לא אם יש מקום לפשרה. השאלה היא שאלה של מידה. משום שאם גוש השינוי יעניק גושפנקה להשתמטות, לפטור מלימודי ליבה, להקצבות עתק לצורך עידוד השתמטות לא רק משירות צבאי או לאומי, אלא גם להשתמטות משוק העבודה – אז מה עשינו? האיום האיראני אמיתי. צריך להחליף את הקברניט. אבל גם המשך היחסים המעוותים בין המדינה למגזר החרדי הוא איום קיומי.
גם בהנחה שנתניהו לא יכול להמשיך להיות ראש ממשלה, ייתכן שבכל זאת צריך לפנות לשתי האופציות הנוספות. האחת – ממשלת אחדות, אבל רק עם הליכוד, ולא עם נתניהו כראש ממשלה. הסיכוי שזה יקרה אפסי. משום שנתניהו לא יוותר. זה לא אומר שאין צורך להציע. ואופציה שנייה – קואליציית מיעוט עם רע"ם, כאשר מנסור עבאס כבר הודיע שיהיה מוכן לקבל את כל ארבעת התנאים של אייזנקוט, ועם תמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ.
כך שהדברים הללו מופנים לליברמן, נושא דגל ההתנגדות לקואליציה בתמיכה ערבית: הטענות שלך נכונות. זו הפרת הבטחה, בדיוק כשם שהליכה עם החרדים היא הפרת הבטחה. ואין קואליציה ללא הפרת הבטחות. ייתכן שיש לך שפנים בשרוול והם יסכימו לעלייה בגיוס ולירידה בהקצבות. הלוואי. אבל הסיכוי לכך שואף לאפס.
אז למה ללכת לקואליציה בתמיכה ערבית, גם אם רק מבחוץ? כי הרווח יהיה כפול. זה יקרב את שתי הקבוצות, חרדים וערבים, למדינה. את החרדים, משום שללא תקציבי עתק הם ייאלצו לצאת לעבודה ולהשתלב. זה בדיוק מה שקרה כשנתניהו כשר אוצר קיצץ את הקצבאות. גם מפלס הגיוס יעלה, גם אם בהדרגה.
וגם את הערבים זה יקרב. תרשה לי לספר לך, ליברמן, שהייתה לי שיחה כואבת עם ידיד, רופא ערבי בכיר. הוא מציל מדי יום יהודים. זה כולל גם חיילים פצועים. הוא, ורבים כמותו, רוצים את השותפות הזאת בלי קשר לפוליטיקה. הם עוברים עכשיו גל של הסתה ושנאה. הרי נתניהו נשמע כמו בן גביר, כשהוא מנאץ ומגדף את הברית עם אלה שאם רק היה יכול – היה חותם איתם על הסכם קואליציוני. אז ליברמן, קואליציה עם תמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ לא אמורה לקרות מתוך הסכמות ולא מתוך חיבה יתרה ליוסף ג'בארין ולאחמד טיבי. עשה זאת למען ערביי ישראל. וגם למעננו.
ההפגנה באמסטרדם, השבוע. אפשר היה להרים רחפן עם כמה עובדות
(Patrick Post, AP Photo/Patrick Post)
תפגינו נגד חמאס
לרגעים נדמה שמדינות המערב ירדו מהפסים. ברצועת עזה התושבים מתבוססים בבוץ, בעקבות גל הגשמים האחרון, והעוינות לישראל עולה לגבהים חדשים. באמסטרדם, למשל, יצאו למעלה מ-200 אלף מפגינים לרחובות – כדי לדרוש החמרת הסנקציות נגד ישראל. הם כואבים. באמת כואבים. זו סולידריות אנושית נוגעת ללב. אלא שאין כמו ההפגנות הללו כדי להחמיר את מצבם של הפלסטינים. אלה ששקועים בבוץ, תרתי משמע, ישקעו בו הרבה יותר עמוק.
ומדוע? משום שנניח לרגע לעובדה שכאשר חמאס יצא לטבח 7 באוקטובר, לאחר שבנה את תשתית הטרור המפותחת ביותר בעולם, מתחת לבתי אזרחים, היה ברור שכדי לעקור את הטרור – תהיה פגיעה באותם בתים. זה מה שחמאס רצה, במחשבה תחילה, כדי שהאצבע המאשימה על ההרס והחורבן תופנה לעבר ישראל. וזה הצליח להם. כישלון צבאי והישג אסטרטגי.
מה שחשוב כרגע לענייננו הוא שיש הסכם שנחתם באוקטובר 2025. לפי ההסכם, חמאס אמור להתפרק מנשקו. חמאס מסרב. מדוע, לעזאזל, אין הפגנות נגד חמאס, שגורם להמשך הסבל של תושבי הרצועה? מה הם יודעים, אותם מאות אלפים שהפגינו, ועוד מיליונים רבים במערב, על האידיאולוגיה המוצהרת של ראשי חמאס, שרוצים להקים ח'ליפות איסלאמית חשוכה חובקת עולם? וזה כולל את אמסטרדם. הם לא יודעים. משום שערוצי התקשורת המובילים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מציגים את הבוץ שבו שקועים הפלסטינים. הם לא מציגים את הסיפור המלא – שחמאס, ורק חמאס, אשם במצבם.
ובנוסף, יש עוד מיליונים שסובלים, רבים מהם הרבה יותר מתושבי רצועת עזה. כולם, כדאי לשים לב, קורבנות של אחת משלוחות הג'יהאד. הם לא מעניינים אף אחד. והמדינה היחידה שמתמודדת עם הג'יהאד הזה, שומרת הסף של הרבה מאוד ממדינות העולם, היא זו שמושמצת. זה חמאס שהגיע כדי לבצע ג'נוסייד. אבל בעיוות מוחלט, ישראל, שקמה כדי להגן על עצמה, מואשמת בג'נוסייד.
וישראל? איפה האמירה הברורה שלה? הרי החומרים שהרצועה זקוקה להם הם דו-שימושיים. ברור שחמאס ישתמש, לפחות בחלקם, לצרכיו. כלומר, חיזוק תשתית הטרור. והיה אפשר להקדים תרופה למכה, משום שהשיטפונות היו ידועים מראש. ישראל היא זו שהייתה צריכה לצלצל בכל הפעמונים: יהיה אסון הומניטרי בגלל סירוב חמאס להתפרק מנשקו. זה לא היה משכנע את שונאי ישראל. אבל יש עוד רבים אחרים, גם בדרג הדיפלומטי, שעדיין מקשיבים. היה כדאי לשלוח רחפן שיפזר כרוזים על המפגינים באמסטרדם עם כמה מעובדות היסוד. גימיק? אולי. אבל מה רע בגימיקים?
יש מי שיטען, מן הסתם, שאלה ימים שבין לבין, בגלל הבחירות, ואין ממשלה מתפקדת. אלא שהממשלה שעדיין מכהנת אף פעם לא הייתה במקום הנכון. חלק משריה השמיעו הצהרות ששירתו את שונאי ישראל. הם, גם הם, מתעקשים לשכנע את העולם שזו ישראל שמאמללת את הפלסטינים. לא חמאס. למען ישראל, צריך לקוות שממשלה קצת יותר שפויה וחכמה תקום במהרה. אמן.
