"אסור לכם לוותר עלינו, אחרי כל הקמפיינים שלכם לאורך מערכת הבחירות שעסקו בנו. אם תיכנסו עם החרדים לקואליציה, אתם חייבים להגיע קודם להסכמות שכל אזרח בישראל יתרום את חלקו. הלוחמים מחזיקים את המדינה בקצה, וכדי שלא נצטרך להתייצב בכל שנה לחודשיים של מילואים – אנחנו חייבים שתגייסו עוד. אנחנו, משרתי המילואים, סמכנו עליכם, בחרנו בכם. ברגע האמת, אל תבגדו בנו".
את הדברים האלה אומר רס"ל (מיל') נ', לוחם בחטיבה 6 שאת שירותו הסדיר עשה בחטיבת הנח"ל. הוא רק בן 26, ומאחוריו כבר מאות ימי מילואים. יחד עם משרתים נוספים, כאלה שכמוהו בקושי הספיקו להתחיל את החיים האזרחיים, ואחרים שמתנדבים לעלות על מדים גם אחרי שעברו את גיל הפטור, הוא קורא לנבחרי הציבור שמנהלים בימים אלה מו"מ לקראת הקמת ממשלה: אל תזנחו אותנו ואת ביטחון המדינה.
"הוקפצתי למילואים עוד לפני שהתחלתי את הסמסטר הראשון של הלימודים האקדמיים, והתייצבתי לחצי שנה רצופה של סבבים", מספר נ', "היו ימים שיצאתי מלבנון בלילה ובבוקר התייצבתי באוניברסיטה, ימים מטורפים". אחרי שסיים את התואר, התקבל לאחרונה לעבודה בחברת סטארט-אפ בינלאומית. לדבריו, "שירות המילואים העלה חששות אצל המנהלים החדשים שלי, שלא יודעים מה זה. המנהל הודה שלא יוכל להסביר להנהלה הבכירה בארה"ב למה אני נעדר לתקופה ממושכת לעיתים קרובות. הייתי קרוב לאבד את התפקיד החדש, הקריירה שלנו תמיד בסכנה".
“כולנו במלחמת קיום”
רס"ל (מיל') א', בן 30 מירושלים, שבחר להתנדב לשירות סדיר למרות שהחזיק בפרופיל 21, משרת ביחידה מסווגת בחיל המודיעין. גם הוא השלים כבר מאות ימי מילואים, ובחר לשרת גם לאחר שאיבד במבצע צוק איתן את אחיו, סמל ברקאי שור ז"ל, ששירת כלוחם בחטיבת כפיר. "אני מאמין בצורך להיכנס תחת האלונקה, לתת כתף", הוא אומר, "זה היה הזמן שלי והיה לי ברור שאני רוצה לתרום ככל יכולתי להמשך קיום העם היהודי בישראל".
שרון בריק־דשן ובעלה: “זאת כבר לא שאלה של שוויון בנטל, זאת סכנה קיומית למדינת ישראל”
(ללא)
"המלחמה לימדה אותנו שאם אתה לא מת בשמירה על הגבול, אתה עלול למות ברחובות בני-ברק או שדרות. אם לא החייל שנהרג במערכה, תלמיד הישיבה היה בסכנה בבית הכנסת", הוא מתייחס לסוגיה הבוערת של גיוס תלמידי ישיבות ומספר כיצד משפיע היעדר השוויון בנטל גם בסביבתו הקרובה: "זה יוצר המון תסכול, גם כלפי בני משפחה שלי שהם חרדים. זה חוסר הבנה בסיסי של צו השעה, של הסיטואציה שבה אנחנו חיים. נדרש מאיתנו לתמוך גם בגופנו, לא רק בתפילותינו. לשבת וללמוד כל הלילה זה משהו אחד, לשבת לשמור בגבול עם נשק זה משהו נוסף, וצריך את שניהם. כל אחד בעתו ובזמנו. חסרה ההבנה שכולנו במלחמת קיום, מלחמת מצווה".
א' פונה לפוליטיקאים: "אל תסתכלו רק על הקדנציה הקרובה. זאת תהיה בכייה לדורות אם עוד חמישים שנה יקום עלינו אסון כמו מלחמת יום כיפור או 7 באוקטובר, כי לא יהיו לנו מספיק חיילים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שטווחי הזמנים מתקצרים, זה יכול לקרות בכל רגע".
רס”ל (מיל’) נ’: “אם החרדים נכנסים לקואליציה, חייבים קודם להסכים שכל אזרח תורם את חלקו”
(ללא)
“תתגברו על האגו”
ד"ר פנינה פוגודה מגוש עציון, בת 50 ואם לחמישה, התגייסה לראשונה לפני כשנתיים – כשבמקביל היו לה גם שני ילדים בצה"ל, אחד משרת בסדיר כחובש והשני במילואים בשריון. "בגיל 18 עשיתי שנתיים של שירות לאומי, אז המצב במדינה היה שונה לגמרי", היא מספרת, "עכשיו במלחמה, כשהבנו את המחסור החמור בחיילים, אני ועוד הרבה אנשים בסביבה שלי התייצבנו. הרופאים סביבי כולם שירתו מאות ימים במילואים, הקולגות שלי לא ראו בית, הרגשתי שצריך אותי. כרופאים גם חתמנו להמון מטופלים שלנו על גיוס לשלב ב' או ויתור על פטור. הייתה התעוררות כללית".
"אלה ששם לא רק שנשחקים, אלא הם בחוסר. שמעתי על משימות מבצעיות שיצאו בחוסר של אנשים. אי-אפשר שיחידה תצא וחלק ממנה יהיה עם כוח רפואי וחלק לא, אבל גם זה כבר קרה לצערי", היא אומרת ומתייחסת למו"מ הקואליציוני: "חייבים לזכור על מה אסור להתפשר, וזה חוק הגיוס. אסור להתפשר על ביטחון המדינה ועל מדינת ישראל לטווח הרחוק. חייבים להתגבר על האגו, לבלוע את הצפרדע, ולהגיע לפתרון. לא נוכל להמשיך להיסחט על ידי מפלגות שאינן ציוניות, הכוח האלקטורלי של החרדים הולך וגובר ככל שהשנים חולפות ולא נוכל לתקן את זה בהמשך".
גם שרון בריק-דשן מירושלים, בת 57 ואם לארבע בנות, התנדבה למערך המילואים לפני שנתיים. בסדיר שירתה כמדריכה בבי"ס שדה, וכעת היא קצינת הסברה בפיקוד העורף. במקביל, בעלה השלים מאות ימי מילואים כלוחם בחטיבה 226, אחת מבנותיה משרתת כקצינת מבצעים במילואים בחטיבת הנגב, בת נוספת משרתת במילואים במערך כוח האדם של החטיבה, בת אחרת בשירות סדיר בחיל המודיעין וגם החתן שלה מגויס למילואים כלוחם.
"בעלי, בן 58, התייצב למילואים פעילים לאורך כל השנים, וגם במלחמה הזאת התייצב למאות ימים, כשרובם בלחימה בלבנון. הוא עושה את זה כי זה מה שצריך, כי יש הבנה מאוד ברורה שזה מה שנדרש לטובת כולנו ועתיד ילדינו", היא אומרת, "לא נתפס שעשרות אלפי אנשים חזרו לשירות מכל הגילים. זה אבסורד שהמדינה ממצה את פוטנציאל המתגייסים שלה, והעסקנות החרדית עדיין מתעלמת מהצורך הביטחוני ומהערבות ההדדית.
"אני מצפה מכל ממשלה שתוקם להעמיד את צורכי ביטחון המדינה ואת הרחבת השורות בראש סדר העדיפויות. זאת כבר לא שאלה של שוויון בנטל, זאת סכנה קיומית למדינת ישראל אם נמשיך בקומבינת 'תורתו אמונתו' ולא נרחיב את השורות. אני פונה לגדי איזנקוט, קיבלת את המנדט להרכבת הממשלה. תעמוד בהבטחות שלך, שים את נושא הגיוס האמיתי והממשי לפני כל שיקול פוליטי אחר".
