מה הקשר בין נס לסקס?
שברשימת הניסים של ההורים, זהו הנס הראשון שיכול לקרות (פעם בשנה, אבל איכותי), נס שני: עוד לא התגרשנו. נס שלישי: מצאת זמן איכות לעצמך. נס רביעי: הילד מוזמן לחבר (יחד עם אח שלו)
אפתח בהבהרה מתבקשת: כמה מקוראיו הנאמנים של הטור הזה, אלו שלוחשים לי בפרטיות במייל / בנייד / בפגישה אקראית שהם לגמרי מזדהים עם החשפנות ההורית הפרובוקטיבית שאני עושה פה כבר שנה ומשהו, התלוננו שהטור האחרון היה מאכזב.
"שברת את התדמית שלך, את לא יכולה פתאום לבוא ולהגיד כמה את אוהבת את הילדים. זה כאילו שכל מה שאמרת קודם היה לא רציני", אמר לי ט', שנהנה לגמרי מהמרטירית שרוקדת כל שבוע על גחלים בשמו, ובשם אומת ההורים הצבועים.
אז הנה לכם, אל תדאגו. פרסונת האמא שמנתצת את קדושת ההורות חזרה אלי מיד עם שיגור הטור ההוא לעורכת, ואני עובדת על סטארט אפ גאוני, שבו הכפתור בשלט השחוק שלכם שעושה PAUSE משתיק גם את הילדים המעצבנים שלכם ושלי, מיוחד לחופשת החנוכה.
המון ניסים יש ביום-יום האימהי, בין אם את עובדת את נשמתך בלהביא לחם וכסף לחוגים הביתה, ובין שאת שפחת הבית והילדים בלי שכר ותנאים סוציאליים או הומניים. הנס הראשון עליו אני רוצה לדבר קשור לילדים, אבל גם לא, וזה הפרדוקס שבו.
נס מספר אחד: סקס
סקס. שנזכיר לכם מה המילה מתארת? ידעתי. אחד הדברים שאני לא מעזה לשאול את חברותיי, גם הקרובות ביותר, הוא 'כמה פעמים בחודש, סליחה, בשנה', שהרי זהו סוד כמוס לחמור ולסוס(ה). אוקיינוס שלם של בדיחות יש על חיי המין של נשואים, ואף אחת מהן אינה מצחיקה כלל למי שנמצא שם.
לכן, כשהנס קורה, איכותו לא משנה. הוא מתנה אלוהית, אם מצליחים להגיע לזה אחרי שגרת הפרך היומית. ונא לא לשכוח אמצעי מניעה, פן יהפוך האירוע הזה בעוד תשעה חודשים לעוד משבית פעילות מינית לשנה-שנתיים.
מסכנים הילדים. אם יגלו בעוד עשור או שניים שהשגרה היומית שהם ראו כילדוּת ואנחנו כ"השנים הראשונות הן הכי קשות, וזה עובר", ייבשו את מעין הליבידו של אמא הרצוצה ותִסכלו נורא את אבא המותש, ודאי יעסקו בכך עוד שנה לפחות אצל הפסיכולוג (שאתם ואני נשלם עליו).
נס מספר שתיים: עדיין לא הגענו לרבנות
וזה מביא אותי בקשר עמוק לנס השני, אם הוא אכן כזה, והוא "אבא ואמא עדיין חיים באותו בית". כשהתחלתי לכתוב את הטור הזה, היו לי יותר חברות נשואות מגרושות + המתנחמות בכך שלפחות יצאו ממנו ילדים כאלו נפלאים. בינתיים המאזן התהפך, ונותרו לי רק שתי חברות נשואות ואני מחזיקה להן אצבעות בכל ליבי.
הסטטיסטיקה שמכה מקרוב לא מפתיעה בכלל. כשחיי זוג עם ילדים הופכים למפעל תעשייתי עם תנאים מהעולם השלישי, ובו שניכם פועלי ייצור שנועדו למלא את הצרכים של הילדים היקרים ולתפקד בעבודה כדי שיהיה איך למלא אותם, לא מפתיע שהשגרה הזו שוחקת עד דק את הדבק שהיה לכם. אבל די לנבואות שחורות. אתם בטוח תישארו יחד, ואם זה נס או לא, יגלו את זה הילדים שלכם ולפסיכולוג/ית בעוד כמה שנים.
נס מספר שלוש: זמן איכות לעצמך
הנס השלישי ולפעמים הוא הראשון בכל המארג המסובך הזה, הוא זמן לעצמך. אני מדברת בשם ציבור ההורים ללא סבתות וסבים עם נכונות לתרום את חלקם. היכולת להקדיש זמן אמיתי לעצמך במרוץ הזה. לא זמן אקראי, אלא זמן קבוע, שבו אתם עושים משהו רק בשבילכם, ולא כי מישהו אחר ויקר לכם צריך מכם, נראית כמו נס בשנים הראשונות לחיינו כהורים.
זה לא רק עניין טכני, אלא בעיקר נפשי, כי האפשרות לקחת את המשאב היקר הזה - זמן לעצמך - נושאת עימה קונטיינר של רגשי אשם כלפי הילדים. איזו אמא לא מכירה את זה? מיד כשמשחררים אותנו לדרכנו המאושרת, אם בחסות הבייביסיטר המשולמת היטב או על ידי נדיבות האדם שחולק איתנו את גידולם, אנחנו תוהות כל הזמן מה הם עושים. האם מטפלים בהם היטב או שחס וחלילה מי מהם טבע באמבטיה והפיל על עצמו את מכשיר הטלוויזיה כשלא היינו שם, על משמרת ההורה המגן.
וגם בלי רגשי אשם, הרי זמן לעצמך, במיוחד אם הוא מעוגן בפעילות נהנתנית, מוסיפה שורה בפנקס החשבונות הזוגי שכולם מכירים, "אבל אני שמרתי עליהם כשאת הלכת לך לקניות בסופר!". קישור לנס לא משני בכלל באפיזודות האלו הוא מציאת שמרטפית טובה שלא נמוגה אחרי חודש-חודשיים לטיול במזרח או לחברה חדש.
הערת בונוס: אבות לרוב משום מה, משוחררים מהמשא הזה של רגשי האשם, למזלם הרב ולקנאתי הגדולה.
נס מספר ארבע: חברים מהגן
אבל אין, אין, אין כמו הנס הזה. ביום עמוס במיוחד בעבודה, כשאת כורעת תחת הישיבה שנקבעה לחמש ורבע (אין התחמקויות) או מרגישה שאם לא תלכי לישון עכשיו לשעה, את מסירה אחריות מהיצורים שבאחריותך, מתקשרת אלייך אמא של יובל / רוני / רועי ומציעה בקול מתוק, כמו פנטזיה שהתגשמה, שהילד שלה נורא רוצה לשחק עם שלך, ואם אפשר אז אצלם, כי ככה הוא מעדיף, ואם אפשר 2. את לא צריכה להישאר, ואני כבר אתן לו ארוחת ערב.
בשביל ניסים כאלו המציאו את החופשה הזו. בבקשה, אלוקים.
לטורים האחרונים בסדרה:
- ריקי כהן ממליצה: תעשו ילדים
- יכול להיות שלהיות אמא זו לא פסגת האושר?
- דרושה מטפלת. לא מושלמת מדי
- ושמישהו ינסה להשתיק אותה
- התאהבתי בך בשנייה שנולדת
- די לטרור ההנקה
- לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?
- זו לא תרופה, זה מיץ פטל
- סקס? למי יש זמן עם הכביסות והחיתולים
- תאכל, זה מאוד בריא לך
- שתבכה, זה מחשל, רק ככה היא תלמד להסתדר
- "תתפלא, אני זו שקובעת"
לפנייה לכתב/ת 
