רדיוהד לא בפנים

עוד שנה חלפה ביעף ושוב אני ניצב מיואש מול טבלת הסיכומים. איך אפשר לסכם שנה כל כך מורכבת, מגוונת ועשירה? כל כך הרבה אלבומים טובים ומעניינים יצאו השנה, שכמו כל מאזין, רבים מהם אפילו לא הספקתי לשמוע.

365 ימים אינם מספיקים וגם השנה אני טוען שסיכום אמיתי של 2007 צריך לעשות בסוף 2008. אבל הגיעה העת וחשבון הנפש המוזיקלי שלי מונח לעיני כל. הנה עשרת האלבומים שהכי אהבתי השנה, ואיכשהו, רדיוהד לא מצאו את עצמם בתוך הרשימה.

10. Devendra Banhart - Smokey Rolls Down Thunder Canyon

בנהארט ממשיך להשתבח משנה לשנה ומוכיח שיש בו הרבה יותר מסתם

עוד מסטול שעושה פריק-פולק. באלבום הזה הוא מוסיף לשלל התלבושות שלו גם את ג'ים מוריסון, אלביס ומארק בולאן, ומגיע לשיא אחרי שיא. כמו עם "באפי קוטלת הערפדים", מי שמזלזל  - מפסיד יצירת מופת של תרבות פופולרית.

9. PJ Harvey - White Chalk

לו הייתי זמרת, פי-ג'יי הארווי הייתה גורמת לי להתייאש סופית וללכת למלצר. אף אחת לא עושה את זה טוב ממנה, בין אם היא קורעת את מיתרי הרוקנ'רול, מרכיבה בלדות עוצרות נשימה או עושה פופ-רוק נגיש. כל דבר שהיא נוגעת בו הוא זהב. גם השנה, כשהחליטה להוציא אלבום שקט, מינורי ומצמרר, יצא לה אלבום מרתק שגווניו העדינים והיפהפיים טמונים עמוק עמוק בשמיעות חוזרת ונשנות. מלכת אנגליה.

8. Neil Young - Chrome Dreams II

ניל יאנג מזמן לא חווה פריחה כמו בשנים האחרונות, והפריחה הגיעה לשיאה

ב-Chrome Dreams II, אלבום כמעט מושלם כמו הימים הכי יפים שלו, שגרמו לנו להתאהב בו מלכתחילה. במקום להתרכך ולשקוע בנמנום מוזיקלי כמו רבים מבני דורו, יאנג נשמע רענן מתמיד בצרור שירים חדשים וישנים, רובם כמעט חפים מפגמים וחלקם שמיימיים ממש. לאוהבי יאנג, האלבום הזה הוא התאהבות מחודשת. לאלה שעדיין לא הגיעו אליו, האלבום הזה יהיה אהבה ראשונה מופלאה.

7. Soulsavers - It's Not How Far You Fall, It's The Way You Land

האלבום שיכול להחזיר אתכם בתשובה ובשאלה, ולצבוע בשלל צבעים מפתיעים את קו התפר הבלתי נראה בין השחור ללבן, הטוב והרע, הגאולה והביבים. מארק לנאגן, זמר שיחסיו עם האמונה והביבים ארוכים וסבוכים, חובר לצמד הסולסייברז ומצליח להושיע את נשמתו המוזיקלית באלבום רוק ואלקטרוניקה מושלם, שמראה ל-UNKLE איך עושים את זה מכל הנשמה.

6. Nine Inch Nails - Year Zero

ואם כבר הזכרנו את UNKLE, רבים זוכרים אותם כמופע החימום לערב שאלפים

חיכו לו וקיבלו מענה לציפיותיהם והרבה, הרבה יותר. טרנט רזנור נמצא השנה בשיא כוחו ויכולותיו. ההופעה שהטיסה את גני התערוכה לשמיים על מסכים דיגיטליים ורמקולי-סילון הוכיחה זאת היטב, וכך גם אלבום הקונספט המבריק שלו, רועש ורוחש משאון סוף העולם. שנת האפס של רזנור הניבה את אחד מאלבומיו החשובים, הנוקבים והמוצלחים ביותר שלו, ומבטיחה רק טובות לעתיד בו נשאר רזנור עצמאי לגמרי ועם מספיק שכל, ביצים וכישרון כדי להראות לכל התעשייה מאיפה משתין המוזיקאי.

5. Tegan & Sara - The Con

אני לא מתבייש בכך שלפעמים יש לי טעם מוזיקלי של מתבגר(ת). התאומות לבית קווין כבר נושקות לגיל 30 אבל הן כותבות, שרות ונראות כאילו כרגע חגגו 19. The Con מתאר בדיוק מילולי ורגשי מפעים את הדרמות הרומנטיות, האישיות והחברתיות של גיל ההתבגרות המאוחר.

עם הפקה מבריקה של כריס וואלה האלבום הזה מצליח להוציא את טיגן ושרה ממשבצת האינדי-נוער ומכתיר אותן רשמית כדוברות של דור, כנראה בעל כורחן. האלבום הזה, הטוב ביותר שלהן עד כה, צריך להיות התנ"ך של לכל מי שלא נחלץ עדיין סופית מגיל ההתבגרות, בגופו או בנפשו.

4. (Justice - + (Cross

לאלקטרונאים צרפתיים יש יכולת מדהימה לקחת את הצלילים הכי צ'יזיים, מאוסים ומוגזמים של שנות השמונים ולהפוך אותם לסופלה חם ומענג שנשמע כמו הדבר הכי טרי בפריז. ג'אסטיס ריסקו השנה עשרות מתחרים על רחבת הדאנס ובדרך כבשו את כולם, מדי-ג'ייז ועד נערי אינדי, ולימדו את דאפט פאנק שלפעמים עדיף לגרום לקנייה ווסט להתפרץ בצורה מביכה מאשר לגמור כעוד דגימה שלו. "D.A.N.C.E", שזכה גם לקליפ מבריק, מחזיק בקלות בתואר שיר הפופ של השנה, והוא רק ההתחלה.

3. Patrick Watson - Close To Paradise

הקנדי השלישי ברשימה הוא כנראה הזמר הכי טוב שרובכם לא שמעתם,

וחבל. לא האלמוניות היחסית שלו הופכת את האלבום שלו למדהים כל כך. הקול שלו, שילוב לא ייאמן בין ג'ף באקלי לאנטוני (מהג'ונסונז) ולנינה סימון, הוא אחד הקולות הגדולים והאנדרוגיניים של העשור. אבל קול גדול זו רק חצי עבודה ו-ווטסון דואג גם לכתוב שירים יפהפיים ולהרכיב עיבודים מרתקים שנעים בין פינק פלויד, וילקו וסיגור רוס. ווטסון מרגש בלי קיטש, יוצא דופן בלי להיות פריק, ומבצע בחסד עליון. מוזיקה קרובה לגן עדן.

2. Laura Veirs - Saltbreakers

קחו את היכולת של סופיאן סטיבנס לברוא מלודיות בלתי נשכחות מאקורדים פשוטים, את החן המתנגן של רג'ינה ספקטור ואת כישרון הכתיבה הספרותי של ג'וני מיטשל. עכשיו תגבירו כל אחד מהם עוד קצת, והתיכו יחד. קיבלתם את האבירה הצנועה של המוזיקה האמריקאית, לורה וירס.

בהאזנה ראשונה וחפיפניקית השירים שלה לא משאירים כמעט חותם. הם נשמעים מוכרים מדי, לא פשוטים מספיק כדי להתחבב על המיינסטרים ולא חדשניים מספיק כדי להיכנס למשבצת ה"אלטרנטיב". אבל כשעוצמים את העיניים לשלוש דקות ונותנים לאוזניות להפוך לכל עולמכם, כל שיר שתבחרו מהאלבום החדש שלה, Saltbreakers, יינעץ כל כך עמוק בלבכם שלא תבינו איך, לעזאזל, כל חבריכם לא שומעים אותה. הקסם של לורה וירס הוא היכולת להיות השכנה ממול, שיכולה להיראות לכם כמו סתם בחורה במשך עשר שנים, אבל ביום שתטרחו להיכנס אליה לקפה ולשאול אותה מה נשמע, תתאהבו בה תוך עשר דקות.

1. The Twilight Sad - Fourteen Autumns & Fifteen Winters

אם תהיתם למה Arcade Fire ו-Interpol לא נמצאים ברשימה על אף האלבומים הטובים שהוציאו השנה, הסיבה פשוטה מאוד: The Twilight Sad גנבה להם את המוג'ו והאפילה על שתיהן. כן כן, ממש כמו באוסטין פאוורז, מישהו לקח להם את הכוח הקסום והזוהר שמאפשר להם להיות גיבורי-גיטרה גבריים. היו אלה ארבעה סקוטים צעירים שהשתמשו במוג'ו ובכישרון עצום כדי ליצור אשדים גועשים של גיטרות, שירים ששוברים את העצמות מבפנים ואת אלבום הרוק הטוב ביותר של השנה.

ג'יימס גרהאם נשמע כמו השרת וילי מהסימפסונז עם המבטא הסקוטי הכבד

שלו, וכשמתאמצים לפענח את הטקסטים מגלים מעיין שופע של דימויים מרתקים ושפה פשוטה וחודרת. אבל הטקסטים הם רק שחקן משנה בסרט הזה, ששופע אלימות עצורה ושירים אינטנסיביים. לו האלבום העצום הזה היה מיובא לארץ, לו היה זוכה לרבע מיחסי הציבור להם זכו רדיוהד, בריטני או ארקייד פייר, היה קוטף השנה שלל תארים ונכנס לדיסקייה של כל חובב רוק משובח. במקום זאת הוא נפל לשולי הדרך ונשכח מאז יצא בתחילת השנה.

אצלי הוא המשיך להתנגן בלי הפסקה ולא איבד לרגע מכוחו: הוא ריגש אותי, העציב אותי, עורר אותי, גירה אותי, הרעיד אותי, הזריק לי רעש לוורידים וגרם לי לצעוק. ולהשמיע אותו לכל מי שאני מכיר. ומהו אלבום השנה אם לא זה שריגש אותך יותר מכל, שהפך לחלק מחייך, אלבום שאתה רוצה להפוך לחלק מחיי כל יקיריך?

• היו מעולים אך לא נכנסו לרשימה: Wilco, Magik Markers, Radiohead, Arcade Fire, Interpol, Deerhoof, Apples In Stereo, Keren Ann ואינספור רבים אחרים.
  

עכשיו תורכם!