השתתפתי בשתי ועידות האקלים של האו"ם (COP) האחרונות – בגלזגו ובשארם-א-שייח. הרעיון העומד מאחורי הועידה הוא ראוי בהחלט. משברי האקלים והאקולוגיה כבר כאן והמצב מדרדר באופן קיצוני. הדרך היחידה לפתור אותם היא על ידי שיתוף פעולה בינלאומי רחב, חוצה גבולות, חוצה דיסציפלינות ומגובה במדיניות ובתקציבים של המדינות המובילות וכמובן האו"ם.
כראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע״ש גולדמן זוננפלד באוניברסיטת בן גוריון בנגב, כחוקר סביבה ובכלל כאדם אני מודע לחיוניות של ועידה שכזו. אך השנה אין לי שום כוונה להשתתף בוועידה בדובאי (COP28).
הסיבה היא פשוטה: מדובר באירוע בעייתי, שמוזיל את העיסוק והטיפול במשברי האקלים והאקולוגיה. ועידת האקלים של האו״ם הפכה להיות אירוע מגלומני, בזבזני וצבוע של מדינות וגושים המדברים על המשברים הסביבתיים, אולם עושים מעט מאוד להתמודדות האמיתית.
כל מדינה שופכת כסף רב על הנראות והבולטות שלה באירוע, אך באופן יחסי משקיעה מעט מאוד במציאת פתרונות ויישומן. יתר על כן, האירוע הפך למפגן ראווה כה ציני שההפקות סביבו הפכו לגורם מזהם בעצמן.
כבר בוועידה הקודמת זכו המדינות המובילות והמעצמות הגדולות לביקורת עצומה על חוסר המעש, הצביעות וחוסר האחריות בטיפול במשברים הסביבתיים העולמיים. יותר מכך, מרבית המדינות, ובהן המעצמות והמדינות המרכזיות התורמות למשברים הסביבתיים, אינן עומדות בהתחייבויות פריז וההתאמות של גלזגו, התחייבויות שהן עצמן ניסחו וכמובן גם חתומות עליהן.
אין מדובר רק ברוסיה, הודו וסין; גם ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, שוויץ, יפן ומדינות רבות אחרות אינן עושות מספיק ואינן עוקבות אחר ההתחייבויות.
מהוועידה האחרונה לא יצא שום דבר משמעותי, לא רק במישור הבינלאומי, אלא גם במישור הלאומי! הצביעות חוגגת והמסיבה הזו על חשבון כולנו.
לצערנו נראה כי הועידה הקרובה בדובאי עולה על כל הוועידות הקודמות בצביעותה: איחוד האמירויות הינה מגדולי היצרנים של דלקים פוסיליים ועדיין מתפרנסות מכך. חמור מכך, נשיא הוועידה מטעם דובאי הוא אחד מראשי החברות הגדולות של דלקים פוסיליים.
יוצא מכך שאיחוד האמירויות מקבלת מקום של כבוד בוועידה ומסומנות כמי שמקדמות תפיסה של מלחמה בשינויי האקלים. גרוע מכל, מסתמן כי לא יקודם תהליך אמיתי של פעילויות ומנגנונים מחייבים בינלאומיים לשינוי הצריכה, פליטות הפחמן ושמירה על התפקודים האקולוגיים. כנראה שבאמת אין גבול לצביעות.
ההתחממות הגלובלית ממשיכה בקצב המהיר והמאיים על יכולת העולם לשמר את חיוניותו. משברי האקלים והאקולוגיה הינם האיומים הגדולים ביותר על האנושות כולה ומדינות העולם מתחבאות מאחורי ועידות ראווה לא-תכליתיות וחסרות אחריות.
מבחינתי, לאחר שכבר השתתפתי בוועידות קודמות ושקלתי רבות לגבי הוועידה הקרובה, השתתפות בוועידה בדובאי (COP28) משמעותה לקיחת חלק בצביעות וחוסר האחריות; ולכן אשאר כאן.
אני מקווה שנציגי האקדמיה, בעלי תפקידים בארגונים אזרחיים, ואפילו נושאי משרות במשרדים הממשלתיים יחסכו את הזיהום והנטל הסביבתי של הנסיעה ויישארו בבית; לפחות כך יוכלו לתרום יותר להפחתת משבר האקלים.
*הכותב הוא ראש ביה"ס לקיימות ושינויי אקלים ע״ש גודלמן זוננפלד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
