לא הכירו את מקסים, אך באו לחלוק לו כבוד אחרון
(צילום: שמוליק דודפור)
אלפי בני אדם הגיעו אמש (שלישי) לבית העלמין הצבאי בקריית שאול כדי לחלוק כבוד אחרון למקסים מולצ'נוב, החייל הבודד שנהרג בפיגוע הדריסה במחסום מכבים בשבוע שעבר. רובם המוחלט של משתתפי ההלווייה לא הכירו את מקסים, שעלה לישראל מאוקראינה לבדו בעודו נער. כמה מהמשתתפים סיפרו ל-ynet כי כאבו לשמוע על מותו של מקסים, והרגישו צורך להגיע להלווייתו כדי ללוותו בדרכו האחרונה ולחזק את משפחתו.
נתנאל אלרוב, תושב תל אביב, אמר ל-ynet כי הרגיש צורך להגיע להלווייה לאחר ששמע את סיפורו של מקסים. "לצערי, לאחרונה היו הרבה מקרים מזעזעים, והרגשתי שזה המעט שאפשר לעשות: לבוא, לראות, להכיר ולשמוע. לא זכיתי להכיר את מקסים, אבל המעט שאני יכול לעשות זה לבוא ולחזק בדרכו האחרונה". נתנאל הוסיף: "אנחנו כואבים יחד עם המשפחה את הכאב הזה, שלצערנו כבר נהיה נורמטיבי".
הוריו של מקסים, יבגני ולריסה, הגיעו גם הם לארץ כדי ללוות את בנם למנוחת עולמים. הוא עלה לישראל ב-2017 כשהיה בן 15, במסגרת פרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) של המינהל לחינוך התיישבותי, ושהה בכפר הנוער של הסוכנות היהודית. מקסים התגייס לצה"ל בשנה שעברה, ובמהלך שירותו תרם מח עצם לילד בן 12 שלא הכיר.
5 צפייה בגלריה
"ילדי 'נעל"ה' הם הילדים שלנו, סיפורו של מקסים הוא חלק מאיתנו". מארק וענת מכפר הנוער אלוני יצחק
(צילום: שמוליק דודפור)
מארק רכלין וענת מרקוביץ' מכפר הנוער אלוני יצחק הגיעו גם הם להלוויה. "אני מרגיש שאני חלק מהסיפור", אמר מארק, שעובד כמחנך בכפר הנוער. "אני עובד עם חבר'ה של תוכנית 'נעל"ה' שהגיעו גם הם באותו גיל כמו מקסים ועם אותו סיפור. גם אני עצמי בוגר התוכנית. אני מרגיש שזה חלק מהסיפור של כולנו, למרות שלא הכרתי את מקסים. אני חושב על ההורים שלו, זה הסיוט הכי גדול של אמא שלי שדבר כזה יקרה לי, והרגשתי צורך להגיע כאות הזדהות ולחזק את המשפחה".
ענת הוסיפה כי "כבר כל כך הרבה שנים ילדי 'נעל"ה' מגיעים לאלוני יצחק. כפרי הנוער הם בית, הבית הראשון לילדי 'נעל"ה', והתחושה היא שהם הפכו להיות הילדים שלנו. זו באמת תחושה קשה כשיש הורים שם באוקראינה בזמן המלחמה. קלטנו גם לפני כן קבוצת ילדים מאוקראינה, והרגשנו שלבוא לפה זה המעט שיכולנו לעשות. הלוואי ולא היינו מגיעים לסיטואציה כזאת, אבל נותר רק לחזק את המשפחה ואת האח של מקסים שנשאר פה".
5 צפייה בגלריה
"חוויתי את הקשיים של חייל בודד כמו מקסים. לעזור זו אחת ממטרות חיי" אדוארד מזיכרון יעקב
(צילום: שמוליק דודפור)
תושב זיכרון יעקב, אדוארד מזור, אמר כי היה לו חשוב להגיע להלווייתו של מקסים כאות הזדהות. "ממש כאב לי לשמוע על מותו. אני עצמי חייל בודד, הלום קרב קשה ממלחמת לבנון הראשונה, כך שחוויתי גם את הקשיים של מקסים. רבים מכירים את הקשיים של הלומי קרב, אבל לא את אלה שחווים חיילים בודדים". אדוארד ציין כי "התחברתי לאחרונה לעמותה בחדרה שדואגת לחיילים בודדים. הם רק בהקמה, אבל אני מקווה שנוכל להקים פינה על שמו של מקסים, ולעזור לחיילים בודדים אחרי השחרור, לדאוג להם ללימודים ועבודה. שתהיה להם פינה. זו אחת ממטרות חיי".
ציפי אברמוב, סבתו של אחד הלוחמים בגדוד, אמרה כי "היה חשוב גם לו וגם לנו לחלוק למקסים כבוד אחרון. עמדתי פה ובכיתי כל הזמן". היא שיבחה את האנשים הרבים שהגיעו להלוויה: "אני יודעת שמגני תקווה למשל שלחו אוטובוס, אנשים התנדבו להגיע. זה עם ישראל במיטבו, מתאחדים ברגעים קשים, אבל חבל שזה צריך להיות כך. חבל שצריך לסבול, לראות חיילים בוכים, בשביל שנהיה כל כך מאוחדים".
