הנחיות הבטיחות במטוסים מכוונות אותנו שבמצבי מצוקה, אדם מבוגר שנמצא יחד עם ילד - ישים תחילה את מסכת החמצן לעצמו, ורק אחר כך יעזור לילד שנמצא באחריותו. רעיון זה תקף גם במצבי משבר נפשי. אם ילדכם נמצא במצוקה, בהנחה שאין מדובר במצב חירום מיידי וקריטי, בדקו קודם מה שלומכם - ומצאו את הדרכים להתחזק.
תוך יציבות שלכם ושמירה על עצמכם ועל הכוחות שלכם, תוכלו בצורה טובה יותר לעזור לילדכם. צעדים אלה אינם בגדר "מותרות", אלא הם חיוניים וקריטיים הנחוצים כדי שתוכלו לסייע לילדיכם.
מצוקת ההורים
כשאחד הילדים במשפחה חווה מצוקה קיצונית, הורים רבים נוטים לחוש אשמה וביקורת עצמית, תוך ניסיון לייחס את המצב לדבר מה שעשינו, או שלא עשינו ("זה הכול בגללנו, היינו קשוחים מדי/מגוננים מדי/עסוקים מדי" וכדומה). הורים רבים חשים תחושות קשות של בושה, ייאוש וצער עמוק ("איך זה קרה לי?"; "הכול אבוד עכשיו"; "צריך לעשות הכול כדי שאף אחד לא ידע מה קורה אצלנו בבית"). וכמו אצל הילדים, גם אצלנו - דפוסי חשיבה מסוג זה אינם יעילים.
תחושות של בושה, אשמה וביקורת עצמית קיצונית מובילות אנשים לחוויית חוסר אונים, בדידות, דיכאון וחרדה, ובסופו של דבר - גורמות לחוסר יכולת של ההורים לפעול לקבלת עזרה. כך קורה שיחד עם הילד או הילדה שנמצא במצוקה - גם ההורים שוקעים במצוקה קשה משלהם.
אובדנות בגיל ההתבגרות - כל הכתבות:
יתרה מזאת, כיום אנחנו יודעים שביקורת עצמית היא רגש קשה במיוחד. חשבו על כך: אנשים שמבָקרים את עצמם נמצאים בו-זמנית הן בתפקיד התוקף והן בתפקיד המותקף. חוויה זו גורמת לנו לתגובות לא-יעילות של מערכות ההגנה ההישרדותיות של הגוף, הפועלות במצבים אלה באופן אוטומטי (לחימה-בריחה-קיפאון – fight-flight-freeze). מערכות גופניות אלה משתקות את היכולת שלנו לחשוב באופן שקול ויצירתי, ומעכבות את היכולת שלנו למצוא פתרונות יעילים למצב, ואף לווסת את מצב הרוח - שלנו עצמנו ושל הנער או הנערה השרויים במצוקה.
הביקורת העצמית קשורה בדרך כלל לתחושות הבושה והאשמה הנלוות למצב המשבר. ובכן, חשוב לומר באופן צלול וברור: המיתוס שלפיו 'אם יש במשפחה ילד בדיכאון או בסיכון אובדני – זה אומר שאנחנו הורים לא טובים' – הוא שגוי, והוא עולה לנו בחיי אדם. מצבי משבר וסיכון אובדני מתרחשים גם במשפחות נהדרות, עם הורים נפלאים, חמים ותומכים. אינכם אשמים במצב שנוצר, ואינכם צריכים להתבייש בו.
"המיתוס שלפיו 'אם יש במשפחה ילד בדיכאון או בסיכון אובדני – זה אומר שאנחנו הורים לא טובים' – הוא שגוי, והוא עולה לנו בחיי אדם. מצבי משבר וסיכון אובדני מתרחשים גם במשפחות נהדרות"
היכולת לנשום
בשנים האחרונות הפסיכולוגיה המערבית שואבת רעיונות רבים מתורות מזרח-אסייתיות, דוגמת הבודהיזם. אחת האיכויות החשובות שאימצנו מהבודהיזם גלומה במושג החמלה העצמית (Self Compassion). מבלי להיכנס לעומק המושג ולהגדרותיו השונות, נציין כי חמלה עצמית מתייחסת ליכולת שלנו:
1. לעצור, לנשום, לשים לב למה שקורה ולהתבונן במצב מתוך איזושהי פרספקטיבה, מתוך מרחק מסוים, בלי "לקרוס" לתוכו (למשל, הורים עשויים לומר לעצמם: "הבן או הבת שלי עוברים תקופה קשה מאוד, אני דואגת שמא הוא יפגע בעצמו"; "אנחנו סוערים בעצמנו – אנחנו מרגישים שחשוב לעזור לנו ולה לצאת מהמצב הסבוך הזה").
2. להפנות כלפי עצמנו יחס ידידותי, ולא ביקורתי, יחס חם ואוהב - כפי שהיינו עושים לוּ חבר או חברה היו מספרים לנו על מצב מצוקה אצלם בבית (ושוב, דמיינו את עצמכם אומרים לעצמכם: "זה ממש קשה להיות במצב שבו אני נמצאת עכשיו"; "אנחנו עוברים תקופה קשה - כל הכבוד לנו על ההתמודדות, זה לא פשוט").
3. לזכור שכולם - כל האנשים בעולם - מתמודדים עם קשיים, ועלולים לחוות תקופות קשות; חוויות קשות הן מצב אנושי שכולם מכירים אותו, בצורה זו או אחרת ("שיתפתי חברה בעבודה, סיפרתי לה כמה אני מודאגת. מסתבר שגם הם חווים קשיים עם הבת המתבגרת שלהם, גם הם מודאגים").
4. לפעול באופן נחוש ופעיל כדי להקל על הסבל או המצוקה שלי ושל הילד שלי ("יש לנו כוחות התמודדות, יש הרבה אנשים שרוצים לעזור לנו. אנחנו מוקפים במעגלי תמיכה. נמצא את הדרך לצאת מהמצב הקשה שהמשפחה שלנו חווה").
3 צפייה בגלריה
זכרו שכולם - כל האנשים בעולם - מתמודדים עם קשיים, ועלולים לחוות תקופות קשות
(צילום: Shutterstock)
איחוד כוחות
כשאחד הילדים במשפחה מצוי בדיכאון או במשבר אובדני, הדבר מעורר במקרים רבים מתחים בין ההורים. מתחים אלה מגיעים לא פעם לכדי פיצול בין ההורים (split), כאשר הורה אחד תופס עמדה של חרדה רבה ודאגה אינסופית, ואילו ההורה האחר מתמקם בעמדה מכחישה, וממעיט בחומרת המצב ("יהיה בסדר, אין מה לדאוג, כל הילדים מתנהגים ככה בגיל הזה").
הפיצול בין ההורים מעורר כעסים, ויכוחים ומועקה רבה, ומעל לכול - הוא מוביל לשיתוק היכולת שלכם לפעול ביעילות, לפעול כצוות. כדי שתוכלו להיחלץ מהמצב המשפחתי הקשה, חשוב לא לאפשר לפיצול הזה להתקיים. דווקא עכשיו, יותר מתמיד, חשוב שתחברו זה לזה, שתחשבו ושתפעלו במשותף. עיקרון זה תקף גם אם אתם גרושים - זה הזמן לשים בצד את המחלוקות, ולהתגייס יחד עבור הילד שלכם הזקוק כל כך לעזרתכם.
וזהו מסר המכוון ספציפית להורה הפחות מודאג: מכיוון שבתרחיש הגרוע המצב של ילדכם עלול להסתיים באסון, מומלץ לפעול על פי העיקרון של "אם יש ספק - אין ספק". מוטב לדאוג יתר-על-המידה, מאשר לאבד את ילדכם היקר לכם מכול.
"עכשיו, יותר מתמיד, חשוב שתחברו זה לזה, תחשבו ותפעלו במשותף. העיקרון תקף גם אם אתם גרושים - זה הזמן לשים בצד את המחלוקות, ולהתגייס עבור הילד שלכם הזקוק כל כך לעזרתכם"
מעגלי התמיכה
כשאחד מילדינו נמצא במשבר וכשיש סיכון אובדני באוויר - המצב קשה לכולם: להורים, לאחים, לחבריו של הילד, לבני המשפחה המורחבת. כבר הזכרנו שאין מקום לבושה, ולהיפך - זה הזמן להיעזר בכל גורמי התמיכה שלכם: בבני המשפחה, בחברים שלכם ושל ילדכם, ובגורמים מקצועיים, במסגרת החינוכית שבה לומד ילדכם ומחוץ לה.
אל תחששו לערב אחרים בהתמודדות שלכם, בקשיים שאתם עוברים, בחששות ובפחדים. שיתוף והתייעצות עם הסביבה מספקים תמיכה, ליווי, מבט חומל ועיניים טובות – ויכולים גם לעזור למצוא פתרונות לקשיים שאיתם אתם מתמודדים. תתפלאו לגלות כמה מהאנשים מסביבכם מתמודדים או התמודדו עם מצבים דומים לאלה שאתם מתמודדים עמם ממש עכשיו.
חברים ובני משפחה: שיתוף הסובבים אתכם - חברים ובני המשפחה - מאפשר "אוורור רגשות" (ונטילציה), ולא להישאר לבד עם המועקה; הוא מאפשר להתבונן על הקשיים מנקודת מבט נוספת, ומייצר מרחב לחשיבה יצירתית על המצב. בעזרת שיתוף חברים ובני משפחה, נוכל לשמוע מאחרים על דרכי ההתמודדות שלהם (ולהבין שאנחנו לא לבד), ואף להיחשף לדרכי פעולה שונות ולפתרונות אפשריים, ובכך להגדיל את רפרטואר התגובות שלנו. בנוסף, השיתוף מאפשר מידע לגבי מקורות תמיכה מקצועיים: רעיונות למי ניתן לפנות לטיפול כדי להיחלץ מהמשבר.
חברים וחברות של ילדכם, והוריהם: חשוב לדעת - במקרים רבים בני נוער וצעירים משתפים במחשבות אובדניות דווקא את חבריהם, ולא את ההורים. מחקרים מישראל ומהעולם מראים שכמחצית מבני הנוער שהתאבדו שיתפו במחשבות אובדניות את בני גילם, ולא את הוריהם. זהו נתון רב משמעות. ראשית, אם אתם דואגים לילדים שלכם - שאלו מפורשות את החברים הקרובים שלהם האם לדעתם יש מקום לדאגה. ייתכן שהם יוכלו למסור לכם מידע חשוב.
רבים מבני הנוער עוברים כיום תiכניות הכשרה שמלמדות אותם שבמצבי סיכון של חבר או חברה - לא קיימת חובת סודיות ונאמנות, כך שדיווח על חבר שנמצא במצוקה אינו הלשנה, אלא להיפך: זו פעולה המבטאת חברוּת טובה ואחראית. במקביל, אם יש לכם תקשורת נוחה וטבעית עם הורי החברים - תוכלו להתייעץ גם איתם, ולהיעזר גם בהם.
"מחקרים מישראל ומהעולם מראים שכמחצית מבני הנוער שהתאבדו שיתפו במחשבות אובדניות את בני גילם, ולא את הוריהם. לכן, שאלו מפורשות את החברים הקרובים שלהם האם לדעתם יש מקום לדאגה. ייתכן שהם יוכלו למסור לכם מידע חשוב"
שנית, אם ילדכם מספר לכם על חבר או חברה שנמצאים במצוקה נפשית משמעותית - העבירו לו את המסר החד-משמעי לגבי חובת השיתוף והדיווח, ועזרו לו לעשות זאת. עודדו אותו לשתף במידע את הורי הילד שבמצוקה, את היועצת החינוכית בבית הספר, או כל גורם אחר שמבטיח לעזור. העיקר לא להישאר לבד עם ה"סוד" המסוכן. מסירת המידע לאנשים הקרובים לאותו נער או נערה הנמצאים במצוקה - הוא מידע שעשוי להציל חיים.
אנשי מקצוע במערכת החינוכית: לצד שיתוף של חברים ובני משפחה, חשוב מאוד לשתף, להתייעץ ולקבל סיוע גם מהגורמים המקצועיים שעוטפים את הבן או הבת שלכם בבית הספר. מחנך או מחנכת הכיתה, יועצת בית הספר, פסיכולוג או פסיכולוגית בית הספר (כן, יש כאלה) – כולם גורמים משמעותיים שיכולים ללוות ולסייע, וליצור רצף בין התמיכה שלכם בבית לתמיכה יומיומית.
נכון, פעמים רבות אנחנו חוששים לספר, כדי שלא יידעו, שלא תיווצר סטיגמה שלילית על הילד או הילדה שלנו, שלא ייגרם להם נזק בהמשך לימודיהם במערכת. התפיסה הזו שגויה. עבודה משותפת עם גורמים חינוכיים וטיפוליים בבית הספר היא כלי חשוב בדרך ליציאה מהמשבר, ולהפחתת הסיכון.
יש צעדים רבים שבית הספר יכול לעשות לשיפור המצב, בהם הקפדה על הגעה סדירה של הנער או הנערה למסגרת הבית-ספרית; הפחתה בעומס הלימודי, אם קיים כזה, עד ההתאוששות מהמשבר; יצירת מעטפת חברתית תומכת לילדכם (ונקיטת פעולות להפסקה מיידית של עוינות חברתית, אם קיימת כזו); בחירה באיש מקצוע מסוים בתוך המערכת (למשל, היועצת החינוכית או מחנכת הכיתה) שילווה את ילדכם מקרוב ברמה יומיומית, וישמש לו אוזן קשבת ועוד.
פרופ' יוסי לוי בלזצילום: עופר חג'יובפרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני מומחה, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין. מחבר הספרים "להאיר את הרי החושך - אובדנות בקרב בני נוער" והספר החדש "מתחת לשמיים השחורים - שיחות על כאב נפשי, אובדנות ותקווה"
ד"ר הילי כוכביצילום: אלדד מאסטרוד"ר הילי כוכבי היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מחברת הספרים "המדריך הישראלי להורים" (עם עמירם רביב) ו"הורים טובים", מרצה וחברת סגל בפקולטה לפסיכולוגיה ב"מרכז האקדמי למשפט ולעסקים"
*
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771
פורסם לראשונה: 20:00, 03.07.23
