(צילום: שמוליק דודפור, טל אזולאי)
הקיץ כבר כאן עם רוחות של בריזה נעימה שבאה מהים. החופש הגדול מתקרב במהירות, מתחילים להזיע מתחת לבגדים, ומחשבות על חופשה חלומית וחישובי תקציב מתישים הם שיחת היום בין חברים ומשפחות. כולם מפנטזים על טבילה מושלמת בחוף ים אקזוטי ופראי, וכדי לחסוך לכם את כאב הראש ואת התור לחידוש הדרכונים פנינו לנעמי רזניק, שי"ן-שי"נית (מתנדבת בשנת שירות) של החברה להגנת הטבע, בבקשה דחופה להמלצה מקצועית על מקום ייחודי לטבילה מושלמת בים התיכון. "חוף סידני עלי בצפון הרצליה פיתוח", היא ענתה לנו ללא היסוס.
17 צפייה בגלריה
חוף סידני עלי, כפי שנראה ממרפסת ביתו של "איש המערות" שעליו נרחיב בהמשך
(צילום: אסף קמר)
שעת בוקר קיצית בכניסה לחוף סידני עלי המוכרז. נכון, השם המקורי של החוף הוא סידנא עלי, על שם המסגד שמעליו, אך ההרצליאנים, ולא רק הם, מכנים אותו סידני עלי, וכך נעשה גם אנחנו בכתבה זו. כך או כך אנחנו מחנים את הרכב מדרום למבנה המרשים של מסגד סידנא עלי. בשבת החוף יחסית עמוס, אבל באמצע השבוע החניה ריקה ואנחנו יורדים למטה דרך ואדי תלול, בין סלעי הכורכר, בכביש אספלט חדש שנסלל בו. רזניק חדת העין עוצרת אותנו לפתע ומצביעה לשמיים. מאחד החורים בסלעים יוצאת ציפור שרקרק יפהפייה בצבעי כחול, ירוק, צהוב, בורדו ולבן. רזניק חובבת הטבע עונה בסבלנות לכל השאלות שלנו על הציפור הצבעונית והמסקרנת.
"למרות הצבעים יוצאי הדופן, מדובר בציפור בר ישראלית ונדירה שאוכלת בעיקר דבורים. הם מקננים בתוך חורים בסלעי הכורכר, ומי שיורד לחוף סידני עלי מתבקש לא להפריע להם".
אנחנו ממשיכים לרדת למטה דרך הוואדי שחותך את סלעי הכורכר הרכים, ולפתע הים הכחול המרהיב ממלא את הנוף. על סוכת ההצלה של חוף סידני עלי יש דגל אדום, גלים ענקיים מתנפצים על החוף, וזה הזמן לציין כי הרחצה בחופי הים התיכון ללא שירותי הצלה היא מסוכנת ואסורה. חובה כמובן להישמע להוראות המציל.
כתושב הרצליה במקור, חוף סידני עלי היה החוף הפראי שבו גדלתי. כאן גלשנו, עשינו שטויות של ילדים וגם צללנו עם רובי צלצל כדי להביא דגי לוקוס שמנים למסעדות היוקרה של הרצליה פיתוח. משיחות מדכאות עם חברי ילדות בקבוצת הוואטסאפ "כנס מחזור כיתה ט' 7" התברר לי כי הדגה כמעט שנעלמה מהחוף הסלעי האהוב, אבל הכיווץ המסיבי של קו החוף הרחב, לשני מטרים רוחב של חוף במקרה הטוב, והיעלמות החול הצהוב המפורסם של חוף סידני עלי היו מפתיעים ומעצבנים כאחד.
המציל החביב של חוף סידני עלי מצביע על שינויים נוספים במבנה הפיזי של המקום, הכוללים נפילות של סלעי כורכר וגדרות חדשות שנבנו לאורך החוף, כדי להגן על המתרחצים באזורים מסוכנים המועדים למפולות סלעים. "כדי לבקר את איש המערות של חוף סידני עלי", הוא אומר לנו, "אתם צריכים לעלות בחזרה למעלה, להתקדם צפונה על הכביש שצמוד למסגד ולרדת במדרגות למערה".
למרות התלונות הבלתי פוסקות של שמוליק דודפור הצלם על הטיזוזים והחום, אנחנו עולים בחזרה למצוק ומתקדמים לכיוון מעונו המסתורי של איש המערות המקומי. בזמן ההליכה, רזניק הידענית מספרת לנו על החוף המיוחד: ברוכים הבאים לחוף סידני עלי, אחד החופים הכי מיוחדים באזור המרכז. סידני עלי, בערבית אדוננו עלי, היה אחד הלוחמים הבולטים בכיבוש המוסלמי של האזור לפני כאלף שנה - הוא הוכרז קדוש, והמסגד היפה קרוי על שמו".
רבים מהמבקרים בחוף סידני עלי מופתעים מהקרבה יוצאת הדופן של מסגד מוסלמי מרהיב לאחת השכונות הכי יוקרתיות בישראל. רזניק מספרת לנו כי החוף מכיל הפתעות ארכיאולוגיות נוספות: "מצפון לנו נמצאים השרידים של אפולוניה, המבצר הצלבני הגדול. מדובר בגן לאומי מטופח, והכניסה אליו בתשלום. סלעי הכורכר המרשימים שעליהם ניצבים המסגד והמבצר הצלבני הם תופעה אנדמית וייחודית לישראל, ובגלל מצוקת בנייה וסכנת התמוטטות הם נמצאים בסכנה מתמדת. גם ביבשה וגם ובים יש כאן בתי גידול נדירים לחיות בר ימיות ולציפורים נדירות, ואפשר לצפות בהן בהנאה כשמבקרים כאן".
אומנם לא מדובר בחוף נודיסטים קלאסי, אבל צפונה מסוכת המציל של סידני עלי, השיזוף בטופלס, ואף פחות מזה, אינו דבר נדיר. רזניק מגדירה את החוף הפראי כחוף של צעירים: "אני מאוד אוהבת לבקר בחוף הזה, זה חוף עם אווירה מאוד מיוחדת וממש כיף להיות כאן".
דרך הרכס אנחנו מגיעים לשער הכניסה לביתו המיוחד של איש המערות מסידני עלי. מדובר במבוך פסיכדלי הזוי ואמנותי של קירות מנצנצים המצופים בזכוכיות, מערות מסתוריות החצובות בסלע הרך ופסלים מרשימים ויוצאי דופן, המורכבים מחומרי גלם שונים ומשונים שנפלטו לאורך השנים בסערות מהים. ניסים כחלון, האיש והאגדה, הגיע לכאן לפני יותר מ-50 שנה והקים במו ידיו ובחריצות אין-קץ מפעל חיים יפה ומרשים, שזכה לסיקור בינלאומי אוהד ולהרבה אהבה מצד תושבי הרצליה הוותיקים, שנהגו לבקר במערות השונות ולהתרשם מהמוזיאון הייחודי לאמנות שימור ומחזור בחיק הטבע.
כשהייתי ילד בשנות ה-80 העליזות ועזרתי לאיש המערות לחפור בסלע ולסחוב דליים של חול תמורת ארטיק וחיוך מלא אושר, ניסים איש המערות היה ענק ובריון, ממש כמו שמשון הגיבור. אני זוכר אותו מרים רשת דייגים כבדה ביד אחת וסוחב סלעים אדירים ובולי עץ שנסחפו לחוף. כיום הוא אדם מבוגר עם בעיות רפואיות, החושש מרשויות שונות במדינת ישראל שדורשות לסלקו מביתו הפלאי ולהרוס את פרויקט חייו.
בסלון הקטן והמטופח של איש המערות יש מדפים עם ספרי קודש ויצירות אמנות מרהיבות ומעוררות מחשבה. הוא מכין לנו קפה שחור חזק, אנחנו נזכרים בימים הטובים ההם של חוף סידני עלי עם כפר הדייגים שנהרס, והנוסטלגיה מתגברת. "לפני 50 שנה כשבאתי לפה, חוף הים היה רחב, אולי 50 מטר. אחרי שבנו את המרינה ועצרו את המעבר של החול, שם נהיה מדבר ופה החוף הפך לנקניקייה. אם לא הייתי בונה קיר, הרוח והים היו לוקחים את הבית. היום אני מרגיש לא טוב, קשה לי, מדובר בתקופה מאוד מורכבת. רוצים להרוס לי את הבית, לאן אלך?"
לסיום, ניסים מבקש לפנות לציבור הרחב: "אני מזמין את כולם לבוא לבקר כאן, כל מי שמגיע לפה מתרגש. יש פה מה לראות ומה ללמוד. יש פה אהבה ונשמה. כל הרצפה עשויה עצים מהזבל, האבנים בתקרה מהים. אין אצלי פסולת - הכול חומר, אני לא זורק כלום. אני אשמח שאנשים יבואו לפה ויראו מה שיש פה".
אנחנו יורדים לים דרך מנהרה עמוקה ומוזרה, ובעומק האדמה יש בעיות קליטה והשידור החי לאולפן ynet מתנתק. מכיוון שמדובר בים סוער ומסוכן, אנחנו טובלים בזהירות בשכיבה על החול הרטוב, וקבוצה של גולשים צעירים ממועדון הגלישה המקומי של שכונת נוף ים בהרצליה פיתוח, שהגיעו לחוף עם גלשנים, מנופפים לנו לשלום. חוף סידני עלי, אני אוהב אותך ותודה על הכול.
אז איך מגיעים לחוף סידני עלי? אם אתם באים מכביש החוף, צריך לרדת במחלף לכפר שמריהו לכיוון מערב ברחוב קרן היסוד. ימינה ברחוב וינגייט שהופך לרחוב יגאל אלון. מזהים את המסגד וחונים ליד, או פשוט לכתוב בווייז "חוף סידני עלי".
אזהרה: הרחצה בים התיכון ללא ידע בשחייה מסוכנת. הרחצה בחוף ים לא מוכרז אסורה, ועלולה להסתיים בטביעה ובמוות. חובה להישמע להוראות המציל. חלק מהמצוקים בחוף סידני עלי בסכנת התמוטטות, יש להישמע להוראות שעל השלטים ולא לעבור גדרות.
