ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני מת היום (ב') בגיל 86. בריאותו של ברלוסקוני - מיליארדר ואיל תקשורת שהנהיג את ארץ המגף במשך שלוש כהונות נפרדות כראש ממשלה - הידרדרה בחודשים האחרונים. הבוקר דיווחה התקשורת באיטליה כי הוא הלך לעולמו בבית החולים.
לפני חודשיים הובהל ברלוסקוני לבית החולים במילאנו בעקבות קשיי נשימה, ובמקביל דווח אז כי הוא חלה בלוקמיה. בסוף השבוע אושפז פעם נוספת. במשך השנים סבל ברלוסקוני מבעיות בריאותיות שונות, חלה בסרטן הערמונית וב-2020 אושפז אחרי שחלה בקורונה.
ברלוסקוני, איש ימין, כיהן כראש ממשלת איטליה שלוש פעמים – בין 1994 ל-1995, בין 2001 ל-2006 ובין 2008 ל-2011. בספטמבר אשתקד עשה קאמבק פוליטי ונבחר לסנאט, אחרי שנים ארוכות שבהן הורחק מתפקידים ציבוריים בעקבות הרשעה בהונאת מס ב-2013. ברסלוקוני שקל להתמודד על הנשיאות, תפקיד סמלי בעיקרו, אך בינואר השנה הודיע על הסרת מועמדותו.
ידיד של פוטין, הצהיר שעמד לדין 86 פעמים
מפלגתו של ברלוסקוני, "פורצה איטליה", היא חלק מקואליציית הימין של ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני. לברלוסקוני הייתה ידידות ארוכת שנים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והקשר ביניהם גרם למתיחות בינו למלוני – שבמהלך המלחמה באוקראינה מתייצבת לצדה של קייב ומגנה את מוסקבה. מלוני ספדה לו ואמרה כי מדובר ב"אחד האנשים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של איטליה".
ברלוסקוני סירב לגנות את פוטין על פלישתו לאוקראינה, ואמר שרוסיה בסך הכול רוצה ש"אנשים הגונים" יהיו בשלטון באוקראינה. ביום הולדתו ה-86, כשהמלחמה ממשיכה להשתולל, פוטין שלח לברלוסקוני בקבוק וודקה. ברלוסקוני הודה לו ושלח לו בתמורה יין איטלקי. בצהריים נשיא רוסיה ספד לברלוסקוני ואמר כי הוא היה "אדם יקר" ו"חבר אמת". פוטין ציין כי הוא "העריץ את ברלוסקוני" בזכות החוכמה שלו, והיכולות שלו לקבל החלטות שקולות ונבונות "גם במצבים הקשים ביותר".
ברלוסקוני היה אדם שנוי במחלוקת וזכור כמנהיג צבעוני ובעל לשון משוחררת. לאורך הקריירה הפוליטית שלו הסתבך בכמה וכמה פרשות פליליות, ובין השאר הורשע כאמור ב-2013 בהונאת מס. למרות שלל הפרשות המשפטיות של ברלוסקוני (ב-2021 טען כי הועמד לדין כבר ב-86 משפטים), הוא מעולם לא ישב מאחורי סורג ובריח, וככל הידוע הוא הורשע רק פעם אחת.
בפברואר השנה זוכה ממתן שוחד לעדים בפרשת ה"בונגה בונגה" שרדפה אותו זה יותר מעשור. ברלוסקוני הועמד לדין באשמה ששילם ל-24 בני אדם, בהם אורחות צעירות רבות שהשתתפו במסיבות החשק שלו, כדי שימסרו עדות שקר במשפט קודם שנערך לו בפרשת המין (שגם בו זוכה). הפרשה התפוצצה ב-2010, ובמוקד שלה מסיבות שערך בווילה שלו במילאנו – ושלטענת התביעה נשים צעירות קיבלו כסף כדי להשתתף בהן ונהגו לחשוף עצמן בפני מי שכיהן אז כראש הממשלה.
שלט באמצעי התקשורת, ורכש את מילאן
ברלוסקוני נולד במילאנו למשפחה מהמעמד הבינוני, בנו של פקיד בנק. כבר בילדותו הפגין חוש מפותח לעסקים, מכר כרטיסים להופעות והכין עבודות בתשלום לחבריו בבית הספר. את לימודי המשפטים באוניברסיטת מילאנו מימן בעזרת עבודות מזדמנות, בין היתר כזמר בלהקה.
עם תום לימודיו סירב להצעה לעבוד בבנק של אביו, ובמקום ההצעה ביקש הלוואה מהבנק והקים ב-1962 את חברת הבנייה "אדילנורד". ב-1969 תכננה ובנתה החברה בראשותו רובע חדש בצפונה של מילנו. ב-1974 הרחיב את עסקיו ופנה לתחום התקשורת. ברלוסקוני הקים תחנת טלוויזיה בכבלים, ובעקבות הצלחתה השקיע בתחנות מקומיות שנאבקו במונופול שהיה לתחנת השידור הממלכתית של איטליה. הקים את תחנת הטלוויזיה "ערוץ 5" וסוכנות לפרסום בטלוויזיה.
בשנות ה-80' כבר שלט ברלוסקוני בחלק גדול מאמצעי התקשורת. הוא הקים שתי תחנות נוספות ורכש מספר עיתונים. הונו נאמד אז במיליארדי דולרים והוא היה לאיש העשיר באיטליה. ב-1986 רכש את קבוצת הכדורגל הפופולארית מילאן והופיע רבות בעמודי הרכילויות. ברלוסקוני החזיק בבעלות על מילאן במשך 31 שנה. בתקופתו כנשיא ובעלי מועדון זכתה הקבוצה ב-29 תארים, בהם שמונה אליפויות איטליה וחמש זכיות בליגת האלופות (או בשמו הקודם - גביע אירופה לאלופות).
בתחילת שנות ה-90' הואשמו חברי קואליציה באיטליה בשחיתות, וחלק עמדו למשפט. פוליטיקאים רבים הודחו וכוחן של המפלגות נחלש. ברלוסקוני ניצל את החלל הריק שנוצר והקים ב-1993 את מפלגת "פורצה איטליה", מפלגת ימין פופוליסטית. פירוש השם הוא "קדימה איטליה" - קריאת העידוד של אוהדי נבחרת איטליה; מכאן שהשם נועד להבליט את זיקתו של ברלוסקוני לכדורגל.
בבחירות 1994 הבטיח ברלוסקוני לייעל את הפוליטיקה האיטלקית, שנחשבת מסורבלת וביורוקרטית, ולקצץ במיסים. זכייתו בבחירות נבעה במידה רבה מן העובדה שרתם לעזרתו את כלי התקשורת שבבעלותו, ובזכות מסע בחירות שעלה כסף רב. ברלוסקוני הקים קואליציה בשיתוף הימין הקיצוני, והחל לכהן בפעם הראשונה כראש ממשלה. בעקבות הרעה במצב הכלכלי, סכסוכים תכופים עם שותפיו לקואליציה והאשמות בשחיתות, הוא התפטר. ממשלתו כיהנה 7 חודשים בלבד. לאחר התפטרותו הקים ברית ימין-מרכז והיה למנהיג האופוזיציה.
קדאפי ו"רובי שוברת הלבבות"
ברלוסקוני נבחר שוב לראשות הממשלה ב-2001, וכיהן בתפקיד חמש שנים. בתחילת המילניום נחשב לאחד המנהיגים הבולטים בעולם. הוא תמך בפלישה האמריקנית לעיראק במרץ 2003, ועל אף המחאות החריפות בארצו שלח חיילים איטלקים למדינה הכבושה (שהוחזרו בספטמבר 2006). ביולי 2003 התמנה לנשיא התורן של האיחוד האירופי. עם תחילת כהונתו עורר סערה כשהשווה בין חבר פרלמנט גרמני לשומר במחנה ריכוז, מה שגרם לתקרית דיפלומטית עם גרמניה.
במהלך כהונתו השנייה ספג ברלוסקוני ביקורת על מדיניותו הכלכלית, שלא הצליחה לחלץ את המשק האיטלקי מדשדוש מתמשך. לאחר שמפלגתו נכשלה בבחירות המקומיות ב-2005 הוא התפטר, אך זכה לאמון הנשיא והפרלמנט והקים ממשלה חדשה. בבחירות שנערכו באפריל 2006 נוצח ברלוסקוני על ידי קואליציה של מפלגות מרכז-שמאל.
15 צפייה בגלריה
עם פוטין ונשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. ברלוסקוני תמך בפלישה לעיראק - ושלח חיילים
(צילום: EPA)
בבחירות ב-2008 ברלוסקוני זכה, ונבחר בפעם השלישית לראש ממשלה. במהלך כהונתו השלישית וכשהוא נחשב לאחד המנהיגים החזקים באירופה, התפוצצה פרשת ה"בונגה בונגה". הדמות הבולטת ביותר בפרשה הייתה רקדנית הבטן בת ה-17 ממוצא מרוקני כרימה אל-מחרוג', שנודעה בשם הבמה "רובי שוברת הלבבות". ברלוסקוני הואשם כי שילם לה תמורת מין בזמן שהייתה קטינה.
מקורו של הביטוי "בונגה בונגה" אינו ברור, אך בעבר נטען כי זהו הכינוי שהודבק למשחק מין קבוצתי שהתקיים במסיבות של ברלוסקוני. בשעתו דווח כי על המשחק שמע ראש הממשלה האיטלקי מלא אחר מאשר הרודן הלובי מועמר קדאפי. בעקבות פרשת ה"בונגה בונגה" של ברלוסקוני הפך הביטוי עבור רבים שם נרדף לאורגיה או ליחסי מין בכללם.
ברלוסקוני ואל-מחרוג' הכחישו כי קיימו יחסי מין, ואף שבית המשפט לא קיבל את גרסתם אלא הרשיע את ראש הממשלה לשעבר, בסופו של דבר הוא זוכה בערעור, בנימוק שאין ראיה לכך שידע כי אל-מחרוג' היא קטינה. ברלוסקוני טען לאורך כל הדרך כי הוא קורבן של מזימה מצד מערכת המשפט שנועדה לחסל את הקריירה הפוליטית שלו. פרשת ה"בונגה בונגה" תרמה להתפטרותו מראשות הממשלה ב-2011, אם כי פרישתו באה גם בצל מצבה הכלכלי המידרדר של איטליה באותם ימים.
המשבר הכלכלי בגוש האירו, שהחריף בקיץ 2011, פגע בצורה חמורה בכלכלת איטליה והביא לירידה בתמיכה בברלוסקוני, הן בקרב הציבור והן בקרב חברי ממשלתו ומפלגתו. בתחילת נובמבר כשלה הממשלה בניסיונה להעביר את התקציב בפרלמנט, מהלך שהתפרש כהצבעת אי-אמון בראש הממשלה. כתוצאה מכך גברו הלחצים על ברלוסקוני להתפטר. ב-12 בנובמבר התפטר מתפקידו.
ראש ממשלת איטליה לשעבר, מתאו רנצי, ספד היום לברלוסקוני והתייחס לעובדה שהוא היה אישיות שנויה בחלוקת. "סילביו ברלוסקוני עשה היסטוריה במדינה הזאת. רבים אהבו אותו, רבים שנאו אותו, אבל כולם חייבים להכיר בהשפעה שלו – לא רק על הפוליטיקה אלא גם על הכלכלה, על הספורט ועל הטלוויזיה – השפעה שהייתה חסרת תקדים".
שר ההגנה האיטלקי גווידו קרוזטו אמר היום כי מותו של ברלוסקוני מסמן סוף של עידן באיטליה. "אהבתי אותו מאוד, להתראות סילביו", ספד לו. סגן ראש ממשלת איטליה וממנהיגי הימין הקיצוני, מתיאו סלביני, ספד לברלוסקוני ואמר: "הוא היה אדם גדול, ואיטלקי גדול".
פורסם לראשונה: 11:42, 12.06.23
